יום 129 - הנשימה מעייפת

בשעה ששורות אלה נכתבות, אפרוח שובר שיא אישי. כרגע הוא כבר 76 שעות נושם עצמאית (לא עצמונית, אלא עצמאית). כרגע הוא נראה יציב, מבחינת דופק ונשימה. החשש הוא מהתעייפות של האפרוח, בסך הכל התחילה לפעול אצלו מערכת, שלא עבדה עד כה. בשעות האחרונות ניתן לראות סימני התעייפות ראשונים. לפני כמה רגעים, הוא חווה בראדיקארדיה. הנושא הוזכר בעבר, אבל אני אחזור עליו. בראדיקארדיה הנה ירידה בקצב פעימות הלב (bradycardia). במקרה דנן, ליבו של אפרוח, שבמצב רגיל פועם בערך 140 פעימות לדקה, ירד ל – 88 פעימות לדקה. ירידה זו לוותה בירידה בסטורציה. אצל אפרוח יש קשר בין בראדיקארדיה לבין הנשימה, זה סוג של סימן להתעייפות. בינתיים הוא חווה רק אפיזודה אחת כזו. נקווה שזהו זה.

הלילה אפרוח ירד במשקלו 35 גרם, בדיוק מה שהוא העלה אתמול. כך שהוא חזר בדיוק למקום, שבו הוא היה שלשום 1845 גרם. הירידה לא ממש מטרידה פה אף אחד, גם לא אותנו. הוא יתרגל לנשימה עצמאית, ויחזור למגמת העליה במהרה.

הבוקר היתה אצלנו ד"ר רימונה, ערכה ביקור רופאים לאפרוח. חוץ מזה שסוכם, שהוא חמוד מאוד, היא הייתה מאוד מרוצה ממנו. אפרוח הרוויח מזה מיליליטר שלם של אוכל, חלב-אם. כרגע הוא מוזן ב – 38cc לכל ארוחה. ברכות לאפרוח. פרט לכך, לל"ש. אופס, כמעט ושכחתי, מעכשיו יפתחו את החלון, כדי שיראה קצת שמש. זה לא נכתב בפקודות, אלא יעבור כתורה שבעל פה.

דנה משחקת עם אפרוח (ועם החמצן)

את הבוקר הוא בילה במשחקים איתנו. יש לו כבר מן סוג של חיוך כזה. כיף לראות אותו מחייך, כשטוב לו. בסך הכל אין לו הרבה כלים בכדי לתקשר, בעיקר הבכי לסוגיו. הבכי הוא בדרך כלל סימן למשהו לא טוב (אם כי יש בו טעמים). החיוך הזה, הוא בהחלט משהו חיובי. בקיצור היה כיף איתו מאוד, הוא ממש מתקשר.

אחרי ארוחת הצהריים, הוא נפל שדוד. עייף אותו הבוקר הזה, על שלל פעילויותיו. מאז הוא ישן חזק (אם לא היה פה מוניטור, היינו שמים נוצה ליד האף שלו, כדי לוודא שהוא נושם). גדל הילד.

פרט לבראדיקארדיה (שלא מדאיגה, עד שהיא לא חלק מסדרה) יום שקט מאוד. אני מקווה, שגורל סימני ההתעייפות, יהיה כגורל סימני הנפט בראשון לציון – מאוד מרגשים את כולם כשהם מופיעים, ונעלמים יום למחרת.

נ.ב.
נשימה עצמאית - Independent, נשימה עצמונית - Spontaneous.

יום 128 - מתרגלים לטוב

הלילה הזה עבר יותר טוב. דורית, אחותו בלילה, סיפרה, שהוא היה עירני רב הזמן, אבל שקט. נהנה מהעולם. אתמול היה שקט באופן מיוחד, כנראה, הוא עלה שלושים וחמישה גרם בשקילה של הלילה. כרגע הוא רשום על 1880 גרם. קוּדוּס. היום הפסיקו לקרוא לו רבע עוף (היה מי שקרא לו כך).

את הבוקר העברנו בנעימים עם אפרוח. הוא היה ערני למחצה, מדי פעם קם, שיחק עמנו, וחזר לישון (הוא אוהב לתפוס את האצבע שלנו, ולמשוך אותה אליו). בזמן השינה שלו הוא מתמתח די הרבה. סווטה, אחותו בבוקר, טוענת, שכאשר הוא נמתח הוא גדל. אם זה נכון היום הוא אמור להתארך מאוד (אולי הוא יהיה ארוך מדי לאינקובטור מחר בבוקר).

את ביקור הרופאים ערך לו ד"ר היימן בשני סיבובים. כיוון שאין סטרואידים, אין כבר צורך בתרופה שמקלה על כאבי הראש (Acetazolamide) – היא בוטלה! כיוון שהוא דימם מהפִיסְטוּלָה בבטן (זו שליד ה – T tube), הוא ימרח בדרמקובין פעם ביום, להקל על ריפוי הפצע. פרט לכך שום שינוי. מבחינת מזון, סטאטי.

ד"ר היימן לא הסתפק בכתיבת פקודות, הוא גם שיחק עם אפרוח (את אותו המשחק – תפוס לי באצבע), ודיבר איתו (הבטיח לו הבטחות, שאין זה המקום לפרטן. נקווה, שיעמוד בהם). הוא מכנה את האפרוח טרזן, כמה שהוא צודק.

ד"ר היימן מרביץ תורה בסווטה

בארבע אחרי הצהריים חגגנו ארבעים ושמונה שעות ללא מנשם. אפרוח היה אדיש, והמשיך בשלו. רינטה, אחותו, הצליחה למצוא שיטה לשים אותו על הבטן. עטפה אותו בכל מני צורות (כדי להגן על הצינורות של הבטן), והשכיבה אותו על הבטן. הילד הופתע מאוד, פעם ראשונה שלו. נראה שנח לו מאוד, הוא נרדם במקום, והוא שלו בצורה לא רגילה. אנחנו מבסוטים. הוא כזה חמוד ללא הטובוס, יש לו שפתיים דובדבנים.

זהו, אין יותר מה לכתוב על היום, וטוב שכך. יום שקט, בו האפרוח עסוק בלגדול, ולהתחזק ובעיקר בלנשום. הוא כמעט לא בוכה (כנראה רק את הבכי הרגיל, שתינוק אמור לבכות). שימשיך ככה.

יום 127 - לילה לבן

אח, איזה לילה (יש שיר כזה).

בדרך כלל לפני אקסטובציה, מכינים הרופאים את הריאות בעזרת סטרואידים (דֵקְסַקוֹרְט). מה עושים הסטרואידים? קודם כל, זו תרופת פלא. כאשר לא יודעים מה יש, נותנים סטרואידים, בדרך כלל זה עובד. בעיניין הריאות, הסטרואידים מורדים בצקות מקנה הנשימה (כאלו שהצטברו סביב הטובוס), ומנקים גודש (נוזלים) מהריאות. כמו שנכתב, זו תרופת פלא, לכן ברור שהיא עושה עוד דברים. אצל אפרוח (ובכלל) היא גם יוצרת בצקות בראש, ומעלה את הלחץ התוך גולגלתי - מיגרנה.

כזכור, אתמול אפרוח החליט על דעת עצמו, לבצע אקסטובציה. מה שאומר, ששוב פעם הוא לא קיבל הכנה של סטרואידים. מנסיון הפעם שעברה, אנחנו יודעים, שהאפרוח סובל מאוד, בימים בהם הוא מקבל סטרואידים. אז הוא בוכה מאוד, לא נושם, והטובוס חוזר שלא לצורך. כשמקבלים דֵקְסַקוֹרְט לפני הוצאת הטובוס, גם אם האפרוח בוכה, הוא עדיין נושם (המכונה עושה את זה בשבילו). בקיצור, אתמול, הוא לא הוכן, והוציא את הטובוס. מיד התחילו לתת לו סטרואידים. בלילה הם התחילו להשפיע. האפרוח לא נרגע, בכה, בכה ובכה. נשארנו איתו, להרגיע כמה שיותר. שלא יווצר מצב שהוא לא נושם, ויוחזר לו הטובוס. דנה סילקה אותי בשלוש וחצי (בצדק – עליתי לה על העצבים), ונשארה עד ארבע וחצי, כשהוא נרדם סופית. אח, איזה לילה.

במהלך הלילה נשקל האפרוח, והתברר, שהוא הפסיד חמישה גרם. כרגע הוא שוקל 1845 גרם (הטובוס שוקל חמישה גרם, כולל הַמְּחבָּר שלו, אולי זו הסיבה). הוא צפוי לרדת גם היום (ניסיון העבר מלמד, שאקסטובציה שואבת אנרגיה – משקל).

את ביקור הרופאים ערכה ד"ר רימונה, ולא שינתה כלום. האוכל אותו אוכל, התרופות אותן תרופות. מה שכן, לא ממשיכים עם הסטרואידים (אוֹשֶׁר. למרות, שאני לא בטוח בעצמי, אני מרוצה), והוא קיבל תרופה להקלה על כאבי הראש.

למרות הלילה הסוער, אפרוח היה ערני רוב היום. פחות בוכה, ויותר מתעניין. השפעת הדקסקורט פגה לאיטה, והוא חוזר לעצמו. כרגע הוא ישן (אחרי שעות ערות רבות), נקווה שישן גם בלילה.

מבחינה נשימתית, אפרוח בונבון. כשהוא רגוע, הוא על 21 אחוז חמצן ומעל 90 אחוזי סטורציה (תמונה). יופי לנו, ולו. עושה חיל. אנחנו עדין זהירים עם השמחה, לך תדע, אולי יחזור הטובוס. כולם כאן מבקשים מדי פעם, שלא נתאכזב אם הוא יחזור. נבהלו מהפעם הקודמת.

יום 126 - סיפורו של טובוס, ומלחמתו של אֶפְרוֹחַ.

תותח אמיתי, גיבור חיל, גבר שבגברים ועוד. הרבה סופרלטיבים אפשר לאמר על האפרוחוּל.

אפשר להתחיל בעובדה, שהלילה הוא עלה עשרה גרם נוספים, עליה מספקת. ניתן להמשיך, ולאמר שכרגע משקלו ברשומות הוא 1850 גרם (מתקרבים ... מתקרבים ...).

ישנה האפשרות לספר על ביקור הרופאים של הבוקר, שאותו ערכה ד"ר רימונה, ואשר נגמר ללא שינוי. עם אותה כמות המזון ואותו מינון התרופות.

ואפשר לספר את סיפורו העגום של הטובוס, ומלחמתו העיקשת של אפרוח, בנוכחותו של הלז בגרונו. הטובוס, אותו צינור ניקלה, אך מועיל, ישב אצל אפרוח בגרון מאז יום שישי שעבר (אֶחָיו הטובוסים, עשו תורנות בארבעת החודשים האחרונים). אפרוח (גיבור חיל שכמותו), כבר אתמול, אסר עליו מלחמה. בלילה (לא ממש מאוחר, אנחנו עדיין היינו) הוא אחז בצינור מדי פעם, ופשוט משך החוצה. המשיכה גרמה ללחץ על הקיבוע (פלסטרים המודבקים לפנים), ולכאבי לחיים עזים (וכמובן בכי מצידו של האפרוח). הזהרנו את ליבי, האחות במשמרת לילה, שיש מצב לבעיות. למרות הכאב, והסכנות הכרוכות בכך, המשיך האפרוח ללחום בטובוס. מדי פעם הוא נרדם, כנראה אסף כוחות לסיבוב הקרבות הבא. היום אחרי הצהריים (אי שם באיזור ארבע) הוא חווה ירידה בסטורציה, תוך כדי בכי (מעניין מה גרם לו לבכות). אליאן, אחותו להערב, העשירה אותו בחמצן בעזרת אמבו. כששוב הוא עשה את אותו התרגיל (בכי משולב בירידות סטורציה), ד"ר רימונה בדיוק עברה פה, והחליטה לעזור. היא ביקשה את האמבו, אך לא הספיקה להשתמש בו. היא פשוט שמעה אותו בוכה. לתופעה הזו קיים רק הסבר אחד: ניצחון של אפרוח על הטובוס. בדיקה קלה הוכיחה את התאוריה, האפרוח הצליח, ושלף את הטובוס, למרות, ועל אף הקיבוע (הטובוס עדיין בלוע, אבל כבר לא ממש בקנה). הוחלט פה אחד (הפה של ד"ר רימונה) לתת לו צ'אנס. מיד הופעל המכשיר של ה – High flow, שהוכן כבר אתמול (הרי היו חשדות) בערב. האפרוח, הלום קרב, נעטף בצורת מומיה (זה מרגיע אותו), ופרש לישון. מאז הוא ישן, מדי פעם מתעורר, בוכה טיפה, ונרדם (תוך כדי בכי). מבחינה נשימתית, עד כה הכל טוב. הוא על 21 אחוז חמצן (כמו בחדר) ומעל 90 אחוז סטורציה. בן פֹּרת יוסף, שימשיך ככה.

אנחנו כבר זהירים בלשמוח. נחכה שבוע (לפחות), ורק אז נכריז על המנשם כהיסטוריה. אבל, אי אפשר, שלא להיות מרוצים מגיבורנו, שהוכיח, שהוא יודע מה הוא רוצה, ושהוא מוכן להילחם, ולסבול עבור זה. כל הכבוד תותח קטן שלי, תחזיק מעמד בלי הנשמה.

אין הרבה מה לאמר מעבר לזה. קרו היום דברים, אבל שום דבר לא בסדר גודל, שישווה לאקסטובציה עצמית אפרוחית. יש לציין, ששקלנו האם לפרסם את עובדת ניצחונו של האפרוח, מפאת עינא בישא. הוחלט, לנסות בכל זאת.

אני שם שוב את אותה התמונה. צילמתי אותה בעבר בלי לדעת, שזה הטובוס, שבסופו של עיניין יכנס לאפרוח, ויצא ממנו בצורה כה דרמטית.

יום 125 - שקט

כן ירבו ימים שכאלה. היום כמו אתמול, יום שקט. האפרוח העמיס עוד 15 גרם למשקלו, והוא כרגע רשום כ – 1840 גרם. עליה מתונה, המאזנת את העליה הגדולה של אתמול. בסך הכל התקדמות נאה לעבר שני קילו (מטרה נעלה בפני עצמה).

במהלך אתמול העירוי (דרכו עברו הוונקומיצין והמרופנם) הפך פָּרָה. כיוון שכך, הוחלט לוותר על חידושו, והיום נכתבה פקודת עצירה לאנטיביוטיקה. היד של אפרוח שוב פנויה לזוז בחופשיות, והוא ללא ספק מנצל את זה.

בביקור הרופאים הבוקר (ד"ר רימונה, אלא מי) נוסף לו עוד cc מזון. עכשיו הוא מקבל 32cc חלב-אם (עם תוסף ועם קורנפלור, כמובן) ועוד 5cc ניאוקאט (שגם לזה מוסיפים קורנפלור). בסך הכל 37cc, שזו הזנה מלאה (לפי מפתח של 160cc לכל קילו ביממה). פרט לזה לא שונה כלום. בדו"ח צויין, שהילד חמוד.

מבחינה נשימתית הוא תותח (בן פֹּרת יוסף). רב היום הוא היה סביב 21 אחוזי חמצן ו מעל 90 אחוזי סטורציה. ברכה. מה שכן, כשהוא בוכה, גם המנשם לא עוזר. הוא פשוט אוטם את עצמו לאוויר (לא ממש ברור לי איך). לא משנה כמה חמצן תתן לו, זה לא יועיל. הדרך לפתור את הבעיה הנ"ל, היא להרגיע אותו. לא בוכה – נושם. מאז שגילינו את המוצץ, החיים הרבה יותר יפים. יש לו כבר מוצץ מועדף, ירוק כזה, מסיליקון. הוא כבר מזהה אותו מרחוק – כשהמוצץ מונח על המזרון, האפרוח כל הזמן מסתכל לכיוונו, ושולח אליו ידיים. לא תמיד הוא מגיע, וכשהוא מגיע, הוא לא ממש מצליח לתפוס אותו (מזיז אותו בעיקר). בכל מקרה, המוצץ הזה נכנס יופי עם הטובוס, והאפרוח יודע ואוהב למצוץ.

היציאות שלו היום היו קצת נוזליות. נעקוב אחריהן, לוודא שזה לא מזיק.

רוב היום הוא ישן, ישן טוב (נקווה, שגדל). אפילו בשעות, שבדרך כלל הוא ער בהן, הוא ישן. איזה חגיגה הולכת להיות בלילה (מסכנה ליבי, שעושה פה משמרת לילה). עכשיו הוא ער (החל מתשע), ומאוד תקשורתי, אבל רק תנסה לעזוב אותו לרגע, כאילו סוף העולם הגיע (הוא חושב שניה, ומיד מתחיל לבכות בשיא העוצמה).

אפרוח קיבל היום מתנה מסבתא שלו, חיתול כחול (כמו שצריך לגבר), שעליו רקום אפרוח, ומצויר צב. הוא עדיין לא עשה בו שימוש, זה עוד יגיע.

יום 124 - עליה

הפציץ האפרוח היום. אחרי יומים של יציבות משקלית, נשקל הבובון, והסתבר שהוא הרויח 75 גרם. כרגע הוא שוקל 1825 גרם. כרגיל אנחנו מודאגים טיפה, כיוון שהקפיצה היתה גדולה. הרופאים לא מתרגשים. אם זה נוזלים, זה יתאזן. אם זה לגיטימי, זה אחלה. הם לא רואים בעיה אחרת. יאללה אפרוח הסף של שני קילו קורא לך.

ד"ר רימונה עשתה לו ביקור רופאים בבוקר, והוסיפה לו cc למזון. כרגע הוא אוכל 31cc חלב-אם ו – 5cc ניאוקאט. משתנים יהיו רק פעם אחת ביום 3 מיליגרם פוּסִיד-אַלְדַקְטוֹן (במקום ארבע, פעמיים ביום). פרט לכך לל"ש.

כל הבוקר ישן האפרוח בשלווה, לא הפריעו לו, הילד צריך לגדול, לשמור אנרגיה. אחרי הצהריים הוא התעורר בצורה רגועה. התעניין בספר שלו, שיחק עם דנה, מצץ מוצץ, בקיצור תענוג עם הילד.

ד"ר היימן "גנב" לו מִילִיבָּר אחד בלחצים של המנשם. פרט לאחוז החמצן (שהוא משתנה חשוב מאוד בהנשמה), קיימים עוד משתנים. משתני הלחץ קובעים למעשה את הלחץ בריאות בעת ההנשמה. אפרוח מונשם כרגע בהנשמה בתדר גבוה – HFOV. בהנשמה מסוג זה, קובעים את הלחץ הממוצע ואת גודל המשרעת (אמפליטודה). כך למעשה קובעים את הלחץ המינימלי והמקסימלי בכל תנודה של ההנשמה. ד"ר היימן טוען, שכשהוא רואה את האפרוח במצב נשימתי טוב, הוא "גונב" לו מיליבר אחד בלחץ (מוריד אחד), ומקווה, שהאפרוח לא ישים לב. ככל שהלחץ נמוך יותר (וכמובן מעל האפס), כך לאפרוח יש יותר מקום לנשימות משלו, וזה מקרב אותו לאקסטובציה הבאה. אנחנו בעד "גניבות" מהסוג הזה.

מכל הפסקה שמעל, מה שרציתי לאמר, הוא, שמצבו הנשימתי של אפרוח משתפר. הוא חוזר לעצמו לאיטו. מתגבר על הטראומה, שעברה עליו שבוע שעבר ובסוף השבוע. כרגע הוא על 21% חמצן (כמו באוויר החדר) וב – 95% סטורציה – תותח קטן.

הוא היה ער הרבה היום, כך שזכיתי להתענג עליו גם כן. העיניים שלו גדולות ונבונות. הוא כבר למד להסתכל למקום הנכון, כשמופיע פרצוף (למעלה אם מסתכלים מעל האינקובטור, ולצד אם מסתכלים דרך החלון). הוא גם מגיב שונה לפרצופים שונים. כשהוא חצי ישן ואני או דנה מגיעים, הוא פותח חצי עין, כדי לראות מי בא, רואה אותנו ועוצם חזרה, רגוע. כשמגיע רופא כשהוא חצי ישן, הוא פותח חצי עין, מבין, ומיד פותח את שתי העיניים (ולפעמים גם מצמיד ידיים לגוף). כאילו אומר 'מה הולכים לעולל לי עכשיו'. למד.

אבן הדרך הבאה היא ניסיון אקסטובציה נוסף, שכנראה יקרה בסיבות השני קילו. לזה אנחנו מחכים.

יום 123 - לל"ש

אחרי כמה ימים לא טובים, הנה, הגיע לו יום שקט. יום, שבו אין הרבה מה לכתוב. כל כך ללא שינוי מאתמול, שאפילו המשקל לא זז (אף לא בגרם אחד). אפרוח שוקל היום, כמו ששקל אתמול 1750 גרם. אנחנו מצפים ממנו לעלות במשקל, אבל הפעם בתבונה, להתעבות ולא לצבור נוזלים.

את ביקור הרופאים ערכה לו ד"ר רימונה. לל"ש. אוכל נשאר באותו המינון ובאותו הרכב, והתרופות גם. דבר אחד ישונה ממחר, יורידו לו את כמות המשתנים, ואת מספר הפעמים ביום בהן נותנים אותם. עד היום הוא קיבל 4 מיליגרם פעמיים ביום (בוקר וערב), ממחר פעם אחת ביום 3 מיליגרם. המשתנים של השבוע האחרון, נועדו לגרום פינוי של נוזלים מהריאות (נוזלים בריאות לא תורמים לנשימה). כנראה, שהמצב השתפר וניתן להוריד מינון. האפרוח עדיין מקבל אנטיביוטיקה (וונקו-מרו) רחבה, התרבית עדיין לא חזרה.

ונקו ומרו הנאהבים והנעימים

בוקר עירני עבר על האפרוח. לא הייתי פה, אבל דנה שיחקה איתו המון. הוא מאוד התעניין בספר התמונות שלו. היו פעמים, שנמאס לו, אז הוא דרש להחליף עמוד (עושים כמה תנועות של חוסר שביעות רצון עם העיניים, ואם זה לא עוזר אז בוכים). יש לו מובייל חדש, כזה שגם עושה צלילים. פירקנו אותו למרכיביו (כדי שאפשר יהיה להכניס לאינקובטור), וניסינו לעניין את האפרוח – שום דבר. לא עשה עליו רושם. תביא תמונות בשחור לבן, עזוב אותך מדברים, שעושים רעש.

אחרי הצהריים (לכבודי), הוא נרדם וישן שנת ישרים. מדי פעם בודק מה המצב, וחוזר לנמנם. עדיף, שיגדל.

זהו. זה היה, היום שהיה. אנחנו מקווים, שניסיון האקסטובציה הבא יהיה בקרוב, אבל לא ממש מדברים על זה, לא אנחנו, ולא הרופאים. היום אנחנו כבר בשבוע 41, בכל קנה מידה היינו אמורים להיות בבית. ככה זה.

יום 122 - חזרה לשיגרה

הלילה צלצלנו הרבה לפגיה. לוּדָה הייתה איתו הלילה. היא הבינה היטב את המצב, ודאגה לו מאוד. בכלל, היה מרגש ועצוב לראות את פניהן של האחיות, שהגיעו למשמרת לילה, וגילו את היפוכו של המצב.

מבחינת משקל, אפרוח עלה היום 40 גרם, כך שכרגע משקלו הרשום הוא 1750 גרם. עכשיו מחכים איזה 200 גרם לנסיון האקסטובציה הבא. יש זמן.

גיבור חיל אפרוח, שום דבר לא ישבור אותו. אחרי יום קשה מבחינה נשימתית אתמול, הוא טרח במהלך הלילה לשפר. כבר בארבע בבוקר הוא צרך פחות משלושים אחוזי חמצן, וכשהגענו בסביבות שמונה, הוא ביקר באזור ה – 23%. ד"ר היימן הסביר: כאשר הוא לא היה מונשם, השרירים התעייפו לאיטם (או שמראש לא היו חזקים מספיק), ולא הכניסו מספיק נפח פנימה. נאדיות הריאה התכווצו בגודלן בעקבות הלחץ הנמוך (כמו בלון, שלא נופח עד הסוף). לכן, בתחילת ההנשמה צריכת החמצן הייתה גבוהה, אפרוח צריך היה להתאפס על נושא הניפוח מחדש. הצליח. חוץ מזה ד"ר היימן ניסה מאוד להרגיע, ולהסביר, שזה לא כל כך נורא. עצם העובדה שהוא החזיק מעמד שלושה ימים, אחרי ארבעה חודשי הנשמה, זה סימן טוב עבורם (עבור הרופאים), והוא משוכנע, שבפעם הבאה זה יעבוד. לא נתפוס אותו במילה, אבל הוא החזיר מעט צבע ללחיים.

שעות הבוקר לא היו שעותיו היפות של אפרוח. הוא היה חסר מנוחה, לאו דווקא בכה, פשוט חסר מנוחה. עם כל חוסר המנוחה הזה, הוא לא עבר את ה – 30% חמצן. מרגיע מאוד.

ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים. גם הוא דאג לפזר קצת אופטימיות. כולם פה באמת אופטימיים לגביו, מודאגים, לוקחים ללב, אבל אופטימיים (פעם הרוב היו פסימיים – זה השתנה, אפרוח עשה פה שינוי). ד"ר ברזילי לא שינה את הפקודות לאפרוח. אותה כמות מזון, אותו הרכב, אותן התרופות.

באזור הצהריים נרגע האפרוח, ולקח לעצמו שְלַפְשְטוּנְדֵה. הגיע הזמן, יש לו 200 גרם להשלים. הוא העביר את שעות אחר הצהריים בשינה. מדי פעם מתעורר בודק את העולם, נמתח (כמו חתול), שב ונרדם.

בהחלפה של תשע הפכנו אותו צד. הוא שכב המון על צד שמאל, הגיע הזמן שישכב על ימין. הוא לא אוהב את הצד הזה, כל הזמן מנסה להתגלגל חזרה. כרגע אנחנו נאבקים איתו (בתורות), יש לי הרגשה שבסוף הוא ינצח.

משאבה והאוכל של אפרוח

אתמול התקלקלה לנו אחת המשאבות (מכונה ששמים בה מזרק מלא במשהו, והיא לאט לאט לוחצת את הבוכנה, ככה מאכילים את אפרוח או מכניסים לו תרופות בקצב קבוע), יצא מצב שעשינו תורנות אני ודנה, כל שלוש דקות דוחפים את הבוכנה מיליליטר אחד קדימה. היינו על תקן משאבה. היום השגנו משאבה, שעובדת.

יום 121 - כיבו את האור בקצה המנהרה

במשך היום היה בחדר מישהו עם אלה גדולה, שמדי פעם הוריד אותה עלינו. פעם בעוצמה, ופעם בעוצמה גבוהה יותר.

התחלנו בלילה, כששמענו על המשקל – ירידה של 70 גרם, הוא כרגע 1710 גרם. לא טוב. היה צפוי, שהוא ירד, אבל לא בכזאת כמות.

דנה הגיעה לבד לפגיה בבוקר (בחרתי להשלים קצת שינה). היא הגיעה בדיוק לרגע האחרון של האינטובציה. מראה מלבב לראות, איך שמגיעים. כן, אפרוח חזר למכונת ההנשמה. אחרי האפיזודה של אתמול, והתחלה של משהו דומה על הבוקר, החליטו הרופאים (בהתיעצות של שלושה) להחזיר לו את הטובוס. בדיוק שבעים ושתיים שעות אחרי ההוצאה. למדתי מילה חדשה, אַלֶקְטִיבִי. החזרת הטובוס הינה החזרה אלקטיבית, היינו מבחירה. הרי הגיעה שבת קודש, ולא יהיו פה רופאים בכירים. לא רוצים להשאיר את האפרוח נתון לחסדי שמים (ובצדק, השמים לא ממש עשו עמו חסד עד כה). אם חס וחלילה בשבת היה קורה לו מקרה כמו של אתמול, וצריך היה להכניס לו טובוס במהירות, יכלה להיווצר בעיה. כאשר קורה מקרה חרום, יש הזדמנות אחת בלבד להצליח, אם נכשלת, ברוב המקרים זה נזק חסר תקנה. בקיצור לא לקחו סיכון, ואפרוח שוב מונשם.

הפתיע לראות איך הוא קיבל את הטובוס. מצץ אותו כאילו התגעגע (עכשיו, 14 שעות אחרי, הוא שוב מנסה להיפטר ממנו). עד הצהריים הוא היה רגוע, אבל ערכי הנשימה שלו היו גרועים. הוא הגיע עד 60% חמצן (לא זכור כבר חודשים). ניסינו הכל, העלאת לחצים, שינויי תנוחות, משיכות טובוס (ודחיפות) וכו' – שום דבר. בצילום נראה דווקא, שהכל בסדר (יחסית).

התחלנו לעכל במהלך אחרי הצהריים את ההליכה הזו אחורה, ולהתרגל מחדש לפיעלויות הותיקות, המוכרות כל כך (סאקשן, סידור הטובוס, שאיבת רוק וכו'). בזמן הזה הוא קיבל מנת דם ומנת פלסמה, שגרמו לו להיצבע בצבע אדום יפה.

לקראת ערב נרגענו, וקיבלנו את המצב הדש ישן בו אנחנו נמצאים. אז הגיע הרופא התורן (ד"ר אילן), והסביר שיש חשש לזיהום (אולי זו הסיבה לבעיות הנשימה). יאללה אנטיביוטיקה, שוב וונקו-מרו. כאילו לא הספיק לו ולנו, עוד דקירה. מישהו שם למעלה סימן אותו, ולא מפסיק להתעלל.

סימה, אחותו בערב, ואסתר עשו עליו עבודה. אסתר החזיקה אותו קצת הפוך, וקצת מיששה אותו במקומות הנכונים (אנחנו קוראים לזה, הספא של אסתר). סימה אספה אותו, וארזה אותו בצורת מומיה. הוא ירד לאיטו בצריכת החמצן וכרגע הוא באיזור 27%. שיפור.

וכל היופי הזה כמובן לכבוד יום הולדת ארבעה חודשים, שחל היום. מזל טוב אפרוח שלנו, נקווה, שיום ההולדת של החודש הבא יהיה מוצלח יותר.

המנהרה והאור, שכובה בקציה

יום 120 - סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת

על קצות האצבעות הוא מחזיק אותנו, את כולם כאן. איזה ילד זה.

נתחיל במשקל הלילה הוא עלה עשרה גרם. לא רע, בהתחשב במאמץ הנשימתי. כרגע הוא 1780 גרם. מתקדם!

קצת שאריות מאתמול, ד"ר אפרתי בא לראות את האפרוח ללא הטובוס. כיבוש הפיסגה הזאת ע"י האפרוח, גרם לד"ר אפרתי להתחיל לדבר על העתיד לבוא. הרי בסופו של עיניין צריך להרכיב את מעיי האפרוח מחדש. אני לא אפרט פה, אבל מרענן לדבר על העתיד הרחוק (של חודש, חודשיים מהיום) ולא רק על המחר.

בביקור הרופאים היום לא שונה כלום. הוא ממשיך לצרוך 35cc בכל סיבוב, וממשיך לקבל אינהלציה של ונטולין שלוש פעמים ביום. בסך הכל עבר עליו בוקר שקט, אפילו כאבי הראש, הנובעים מהסטרואידים, כנראה היו סבילים. הוא היה עירני ומתעניין, והכי חשוב, נושם.

במשמרת ערב, סָנְדָה, האחות שלו, הביאה לו חולצה. הוא התלבש בפעם הראשונה. יפה לו, קצת גדול עליו (השרוולים מקופלים לחצי, והחולצה מגיעה לברכיים), אבל יפה לו. החולצה משווה לו מראה של תינוק רגיל. חשבנו, שזה יהיה האירוע הגדול של היום. מסתבר, שלאפרוח היו תוכניות אחרות.

בשש בערב תיכננו לעשות קנגרו (בעיקר דנה), ומכיוון שהוא ישהה מחוץ לאינקובטור, זה זמן טוב להחליפו. לפני הקנגרו החלפנו לו פדים וטיטול. ההחלפה גרמה לו להיות מאוד לא נינוח, והוא התחיל לבכות. כזכור, כשבוכים לא נושמים (מחוקיו של אפרוח). סנדה עטפה אותו בחיתול (שלא יהיה לו קר בחוץ), וקיווינו, שעל דנה הוא ירגע. דנה לקחה אותו עליה, הוא המשיך לבכות. אני, בזמן הזה ניתקתי את האינקובטור, והתחלתי לחבר את החדש. האפרוח המשיך לרדת בסטורציה ולבכות. לא נרגע, גם לא על דנה. בשלב מסויים הוא הפסיק לבכות, אבל לא חזר לנשום, פעימות הלב ירדו ל – 40 (בד"כ הוא על 140 פעימות לדקה) והסטורציה ל – 30%. הוא היה כחול לגמרי, וכל איבריו שמוטים. לא היה אפילו אינקובטור, בכדי להשכיב אותו בו. סנדה לקחה אותו ביד אחת ואת האמבו בשניה, והתחילה לבצע בו החיאה. אני ודנה רצנו כל אחד לכיוון אחר להביא רופא. כשחזרנו (אחרי דקה) פעימות הלב עלו ל – 90 והסטורציה ל – 50%. אליאן (האחות) הגיעה גם, ועזרה לי להשמיש את האינקובטור החדש. ד"ר טלי הגיעה לעזור במאמצי ההחיאה. אחרי חמש דקות האפרוח חזר לעשתונותיו, והצבע הכחול פינה את מקומו חזרה לאדום. כשהוא התחיל לבכות, נשמנו שוב. אלו היו רק חמש דקות, אבל הבנתי מה זה נצח. בשעתיים שאחרי הבלאגאן, האפרוח לא חזר לעצמו בצורה מלאה מבחינת סטורציה (לפחות, הוא הגיע למצבו הרגיל מבחינת פעימות הלב). עשו לו צילום, והבינו, שהאירוע גרם לו לתמט בריאה השמאלית. הוא כרגע על צידו הימני, חוזר לאיטו לדרך המלך. לגבינו, אחרי שהוא שכב לבטח באינקובטור, התחלנו להבין מה הרגע היה. סנדה אספה נשימות, וספגה זיעה קרה. אני התמוטטתי על הכורסא פה, ודנה עשתה סיבובים מהירים במחלקה (כמו אסיר בתאו). מזל, שסנדה פעלה במקצועיות ובמהירות.

זהו חזרה לשגרה. מנסים עדין להבין מה קרה., יש מצב שלא נבין. האפרוח שוכב עם 40% חמצן (זה הרבה עבורו) ו – 92% סטורציה. יחסית רגוע.

יום 119 - לילה ראשון בלי טובוס

יום מעייף היה לאפרוח אתמול (גם היום למען האמת), לא קל לנשום לבד. אנחנו רואים בזה משהו כל כך מובן מאליו, ששוכחים כמה שרירים וקאורדינציה מעורבים בעיניין. אפרוח לומד את זה עכשיו, ולכן לא קל לו. מסתבר, שרק הבסיס בא טבעי, השאר נרכש. למשל, מה עושים בעת בכי, איך גם בוכים וגם נושמים? שאלה שמטרידה את אפרוח כל היום, היום (עוד מעט הוא ישאל את עצמו, איך אפשר לאכול ולנשום בו בזמן – לא לשכוח שאפרוח הוא גבר, ביצוע של שני דברים במקביל, לא בא בצורה טבעית).

בגלל האנרגיה הרבה המושקעת בנשימה, ובגלל הנוזלים, שהוא קיבל שלשום, הוא לא גדל אתמול כלל. הוא הוסיף לעצמו אפס גרמים. משקלו בתיק הרפואי הוא כרגע 1770 גרם. גם היום לא צפויה עליה (אם כי היא תתקבל בברכה).

את ביקור הרופאים ערכה היום ד"ר רימונה. מבחינת אוכל לא שונה דבר, כבר מאתמול הוא מקבל 35cc מזון בקצב איטי, כך שכל הזמן יש אוכל בקיבה, והקיבה אף פעם לא מנופחת. זה בשביל למנוע מאמץ של מערכת העיכול, שיפנה את האנרגיה כרגע לנשימה. חוץ מזה אם יצטרכו להחזיר את הטובוס, רצוי שהקיבה תהיה ריקה. תרופות לא שונו גם כן. את האינהלציה עם אדרנלין, שינתה ד"ר רימונה, לאינהלציה עם ונטולין (לפתוח סימפונות).

מכשיר ה - High flow, נראה כאילו יצא מספרי ההיסטוריה, אבל עושה את העבודה היטב

מאתמול הוא מקבל סטרואידים (דקסקורט), והם משגעים אותו. כואב לו הראש, והוא בוכה המון. מסכן. כשהוא בוכה (כמו שכבר הזכרתי קודם), הוא לא ממש נושם, ואז יש ירידה בסטורציה. כיוון שבין צעקה אחת למשניה האפרוח שואף אוויר דרך הפה, והצינור של ה – High flow ממש מתחת לאף, לא משנה כמה חמצן שמים בצינור, הוא לא נכנס לריאות. מצאנו טריק קטן, שמים לו את הצינור של האמבו ליד הפה, כאשר הוא בוכה, כך שהוא שואף אוויר, הוא לוקח גם חמצן בריכוז גבוה. זה עובד! לפחות הסטורציה לא יורדת מדי. הלב נחמץ לראות אותו כל כך סובל. נקווה, שהשפעת הסטרואידים תפוג מהר (גם מחר, לצערי, הוא יקבל מנה).

תינוקות בדרך כלל נושמים דרך האף, כשהפה פתוח, האוויר זולג דרכו. צריך לסתום את הפה. מה לעשות, שהאפרוח לא סגר את פיו לגמרי מאז הלידה (הטובוס תמיד היה שם)? יש טריק (עוד טריק, הפעם משהו ידוע), כדי לסתום את הפה – דוחפים מוצץ. הוא אוהב את המוצץ, יש לו יניקה חזקה (לידיעת כל השידוכים, שכבר הוצעו, ואלה שעדיין לא). אין תרופת קסם לבכי, אבל המוצץ מרגיע אותו קצת, לוקח לו חצי שעה. את הבכי, כבר שומעים יותר חזק מאתמול, מיתרי הקול שלו משתפרים.

מקווים, שהלילה הוא ישן טוב, שלא יכאב ראשו. שיגדל, ושלא יזייף עם הנשימה (שלא יחזירו לו את המנשם). בן פֹּרת יוסף!

יום 118 - הפתעה אוורירית

איזה יום שמח, יום של הפתעות (יש שיר כזה). נתחיל כתמיד, במשקל, בשקילה של הלילה עלה האפרוח ב – 25 גרם נוספים (יש לציין שבדיוק לפני השקילה הוא סיים לקבל 20cc דם). כרגע הוא רשום על 1770 גרם. נושק ל – 1800 גרם (ד"ר היימן רואה בזה הישג).

הבוקר הפכו אותי מהמיטה. דנה בדיוק התקלחה (כך שהיא לא הייתה זמינה בטלפון), והטלפון שלי התחיל לצלצל. התמונה על הצג הייתה של קטי, אחות פה. ניצלתי את זכותי להיבהל, ונבהלתי. עניתי:
- "אתה מבטיח שתנהגו בזהירות?"
- "מה נהיָה?"
- "תבטיח שתנהגו בזהירות!"
- "מה נהיָה, קטי?"
- "תבטיח לי, שתנהגו בזהירות!"
- "מבטיח, מה נהיָה?"
- "הוא בלי טובוס!"
- "איך נהיָה?"
- "בואו!"
- "איך נהיָה?"
- "בעשרים לשבע, הקשיבו לו, ונשמע שהוא סתום. הוציאו כדי להחליף, הוא הסתדר בלי, אז לא החזירו."
- "וואלה?"
- "הוא מתנהג יפה, בואו, ותנהגו בזהירות."
עשר דקות והיינו בחוץ, בדרך לאסף הרופא.

מנשם - אין חפץ בו

הגענו, הוא באמת בלי טובוס. המנשם יושב בצד, ככלי אין חפץ בו. ובמקומו יושב המכשיר של ה – High flow, שכל תפקידו, הוא להזרים אוויר מחומצן (האחוזים נקבעים ע"י חוגה) בלחץ קבוע מראש. הצינור שיוצא ממנו מחובר מתחת לאף של האפרוח, כך שאוויר הנ"ל יוצא בדיוק לנחיריים. האוויר יוצא בלחץ, ולכן הוא שומר על לחץ בנאדיות הריאה, גם בסופה של נשיפה הן לא מרוקנות לגמרי (כך שיותר קל לאפרוח לנפח מחדש את הריאות. בדומה לבלון, החלק הראשון בניפוח הבלון הוא קשה יותר, עד שהוא עובר רמה מסוימת של מתיחה, ואז קל יותר).

מכשיר חדש - High Flow

חגיגה רבתי בפגיה. היה פה מצעד בחדר. כל הרופאים המתמחים והבכירים, כל האחיות שהיו במשמרת, טכנאי ההנשמה, כח העזר, הורים מהפגיה כו'. כולם באו לברך, להיות שמחים איתנו ולחזות בפלא. בסביבות הצהריים התחיל להתחוור, שזה עובד, הוא כנראה לא ידרש למנשם בקרוב (בן פֹּרת יוסף). הרופאים המשיכו לבקר, כך שדרך קבע נכח רופא באיזור.

ביקור הרופאים היה קצת שונה מכרגיל הבוקר, באווירה מבודחת משהו, ד"ר רימונה ערכה אותו. הוא זכה לעוד cc חלב-אם (30cc חלב-אם ועוד 5cc ניאוקאט), בסך הכל 35cc. אפרוח זוכה גם לדֵקְסַקוֹרְט (סטרואידים), בד"כ מקבלים את זה לפני האקסטובציה, אבל אצל אפרוח, כמו אצל אפרוח, הכל יחודי. הוא יקבל אותם שלושה ימים (מסכן הוא סובל מהם מאוד - מיגרנות). כדי להוריד במעט את כאבי הראש נותנים Acetazolamide, זה מוריד את הבצקות בראש. יש לאפרוח מכשיר חדש לשימושו – אינהלציה, מְאַדִים אדרנלין ליד האף והפה שלו, להוריד את הבצקת במיתרי הקול, שישמעו אותו בוכה.

כבר ערב והוא עדיין מסתדר יפה, כאשר הוא בוכה, הוא שוכח לנשום, חוץ מזה הכל טוב. הוא על 30% חמצן ברוב הזמן (כשהוא בוכה, שום אחוז לא עוזר, כשלא נושמים לא משנה כמה חמצן יש באוויר).

יש עוד המון מה לספר, יום גדוש ועמוס. הוא קיבל המון מתנות (בלון מגיא ושולי, עוגה מליבי, בלון נוסף ממלי ודקל וכו'). שמענו אותו בוכה, חלש וצרוד, אבל שמענו. הוא יכול להזיז את הראש לכל כיוון (והוא מנצל את האפשרות הזאת ללא הפוגה). אין לו רעש בחדר (המנשם הזה, הוא כמו קומפרסור), אז הוא נהנה מהביטלס הרבה יותר. ועוד מלא שינוים, שקרו ביום אחד, קשה לפרט את הכל. בגדול, עכשיו הרבה יותר טוב.

אסתר איתו עכשיו, מרגיעה אותו, שלא יבכה. יש לה כוחות קסם איתו. כנראה לא נִרַדֵם בקלות הלילה (גם לא אפרוח), מההתרגשות.

שמחה גדולה - פרטים בהמשך...

יום 117 - דימום

אפרוח החליט להפציץ היום, וקפץ 55 גרם. הוא שבר את מחסום ה – 1700, ואנחנו מקווים שהוא לא ירד ממנו שוב. כרגע הוא רשום על 1745 גרם (אין לשכוח, שאתמול הוא קיבל דם - נוזלים). נאה נאה.

בבוקר הכל נראה עדיין ללא שינוי. ד"ר רימונה ערכה לו את ביקור הרופאים. שום שינוי בתרופות ובאוכל. בצהריים ד"ר היימן בדק לו את הבטן, ועשה לו "מסג' רקמות", כזה שהוציא לו המון צואה מכל החורים (הוא עושה את זה הרבה).

רוב הבוקר האפרוח ישן, והתעורר מדי פעם, כדי להסתכל על העולם.

בדיוק בהחלפת המשמרות של האחיות, כשהחליפו לו את הפדים והחיתול, הוא התחיל לדמם מהאיזור של ה – T tube . בהתחלה דימום קל, שבמשך הזמן הלך והתגבר. חדווה ודנה ספגו את הדימום, וד"ר רימונה לא התרגשה מדי. בסך הכל אנחנו יודעים, שהטרומבוציטים שלו נמוכים, ולכן הקרישה איטית. חוץ מזה דימום יכול לקרות. בהחלפה של שש (שלוש שעות אחרי) לא היה דימום, והיתה המון צואה, הרבה יותר מכרגיל (ברכה מצד אחד, ומצד שני מעלה תהיות). חצי שעה אחרי זה, פתאום שמתי לב, שהפדים שלו אדומים. שוב היה דימום, קל אמנם, אבל דימום. החלפנו את הפדים, והראנו לד"ר רימונה. הדימום שוב עבר. לקראת תשע בערב (שוב החלפת חיתולים ופדים) האפרוח שוב התחיל לדמם, הפעם חזק יותר (ממש נזל לו דם). הוא נותן שפריץ אחד, גדול, ומפסיק. דנה וחדווה ספגו את הדם, וקראו לד"ר טלי (התורנית ללילה). היא התיעצה, וחזרה עם הוראות: לוקחים ספירת דם, גזים, אלקטרוליטים ותפקודי כבד. חוץ מזה מכניסים עירוי (זה של אתמול כבר הוצא). בעירוי יעבירו כדוריות אדומות ואח"כ פלסמה (מכילה גורמי קרישה). גם ויטמין K יכנס לאפרוח בדקות הקרובות (כזכור הוא זה, שמפעיל את גורמי הקרישה). תוך כדי הטיפול הזה, הוא שוב דימם, הפעם פחות. אין רגע דל עם האפרוח. הסכנה היא, שפתאום הוא יתחיל לדמם, ולא ישימו לב. זה ידחה טיפה את ניסיון הגמילה הבא מההנשמה.

בערב הגיעו כל שוכני הפגיה הוותיקים (שיצאו כבר בשלום לביתם) אבוחצירא, ניסן, ג'מו, צור ושלמה לביקור עידוד. ישבנו לקפה של שבע בארומה, כמו לפני חודשיים. היה ממש כיף לראות את כולם. כמובן, שהצוות פה קרן מאושר, כשראו את הילדים במצבם הנוכחי – יש ברכה בעמלם.

פגישה

אפרת ג'מו מאיימת

כרגע אנחנו מחכים לתוצאות הבדיקות. כשתגענה יחליטו אם לעשות עוד או להשאיר את המצב להרגע לבד.

יום 116 - טאכיקארדיה

איזה מזל, שהמחלקה הקארדיולוגית קרובה לכאן.

בשקילה של הלילה התברר, שהאפרוח עלה בעשרה גרמים אתמול, וכרגע משקלו הוא 1690 גרם. הילד מסרב לעבור את רף ה – 1700 גרם, ואני כל כך רוצה, שזה יקרה.

את הביקור הבוקר ערכה לו ד"ר רימונה. דבר ראשון היא הוסיפה לו אוכל, ושינתה את ההרכב. מהיום הוא מקבל 29cc חלב-אם מתוסף עם קורנפלור ו – 5cc ניאוקאט, בסך הכל 34cc מזון. כולם רוצים שהוא ישמין. ד"ר רימונה הקשיבה לריאות שלו (סטטוסקופּ), ומשהו נשמע לה מוזר, אולי הטובוס סתום. קטי, האחות שלו (אחותו?) בבוקר, כבר היתה כולה בעיניין של אקסטובציה (יש הזדמנות, אז למה לא). ד"ר רימונה החליטה על פָּאף ונטולין, להרחבת הסימפונות, זה עבד. שינוי נוסף היה, החזרת הלחות לאינקובטור (מקילו וחצי הוא בלי), שלא יתאמץ לשמור על לחות, ויאבד אנרגיה. הלחות כוונה ל – 30%, האינקובטור משום מה מספק בסביבות ה – 50%, לא תשכנע אותו אחרת.

ד"ר אפרתי היה פה, כדי להסתכל לאפרוח על הבטן. בסך הכל בסדר, לא היה לו משהו מיוחד לאמר עליה. מה שכן, הוא המליץ להוסיף למזון אומגה 3 ו – B12, נראה מחר אם ישמעו לעצתו.

האפרוח לא היה רגוע היום בצהריים הוא היה ערני ומתעניין, ומדי פעם פרץ בבכי (והבכי שלו מוריד סטורציה – הוא מתנגד להנשמה, כאשר הוא בוכה). לקראת אחרי הצהריים הוא נרדם. שעה, והתעורר. הפעם לא בשביל לראות עולם, אלא בשביל לבכות. קצב פעימות הלב שלו עלה מאוד (בין 180 ל – 200 פעימות לדקה) – טַאכִיקַארְדִיָה (דופק מואץ), וקצב הנשימות שלו האמיר – טַאכִיפְּנֵיאָה (נשימה מואצת). שתי מילים לא רגועות. יוליה ואליאן, האחיות, היו כאן. ד"ר יעל (הרופאה התורנית) נקראה אל הדגל. בהתיעצות עם ד"ר ברזילי (בטלפון) הוחלט על סט בדיקות. ושוב פעם תוך שלוש דקות, החדר היה כמרקחה. האינקובטור נפתח, מחטים יצאו מכיסויהן ומכונת הרנטגן הגיעה. חצי שעה ובה נלקח דם לתרבית, לספירה, לגזים, לאלקטרוליטים ול – DEX (סוכר). אם כבר דקרנו אז נכניס הכנה לעירוי (לעין הרע). הספירה חזרה מהר – הדם קרוש אי אפשר לעשות איתו כלום, שוב לקחת דם. הגזים יצאו בסדר גמור, הסוכר קצת גבוה אבל לא נורא והאלקטרוליטים – לפי הספר. בינתיים התקשרו מהמעבדה (לגבי הספירה), ומסרו באמצעות שליח, שהלויקוציטים (תאי דם לבנים) שלו ברמה של 93,000, כאשר הערך הטבעי הוא 15,000. זה אומר שיש לו זיהום חמור ביותר. עכשיו אנחנו היינו עם טאכיקארדיה (אחחח הלב, הלב). לקח כמה דקות, והנקודה הובהרה, זה הטרומבוציטים (טסיות הדם, האחראיות על קרישה) ולא הלויקוציטים, והערך נמוך בקצת ממה שצריך (טרומבוציטופניה קלה). רגיעה. חזרו הבדיקות באופן רשמי, הרוב בסדר, אפרוח קצת אנמי (חסר המוגלובין), אבל לא נורא. מזל שהכניסו עירוי, עכשיו יכניסו דרכו תאי דם אדומים (לטפל באנמיה). בצילום נראה, שהכל כרגיל.

נחמד לקבל בדיקה חזרה עם כזה ניסוח - ברור שתכנס לפניקה

כרגע יש רגיעה, האפרוח מותש ממה שעבר עליו (או שהוא הבין, שמציקים לו, אז הוא הוריד פרופיל). כולם עדיין מנסים להבין מה קורה איתו. ההנחה כרגע, שהלחות המוגברת אולי גרמה לחוסר נוחות, ולכן התגובה הזו של הגוף (כמו בסאונה, פעימות לב עולות, והנשימות נעשות עמוקות אך מהירות). זו ההנחה שלנו, לא של הצוות. בכל מקרה הדליקו אינקובטור אחר (לחמם אותו), ונחליף לו אינקובטור לכזה, שהלחות עובדת בו טוב יותר. אם זו הבעיה, זכינו, אם לא, לא הפסדנו. נראה.

משמרת לילה מעניינת תהיה פה.

תמונות מחיי הפגיה

אומרים שתמונה שווה אלף מילים, יכול להיות. קצת תמונות משבת בפגיה.

דנה מעיינת

ד"ר יובל סר להגיד שלום

רינטה בחדר ביניים

רחלי עושה לו הילינג קבלי עם מטוטלת (תמונה טובה יותר מהקודמת)

סווטה ורחלי מתעסקות עם אפרוח

יום 115 - לל"ש

הנה גז לו עוד סופשבוע, עברה ביעף שבת נוספת. הימים כאן עוברים מהר, התקופה ככלל עובר באיטיות מחפירה. היום היה שקט, כפי שמזמן לא היה (בן פֹרת יוסף), באמת שום ארוע בעל משמעות. אפילו אין הרבה מה לכתוב על המשקל, אפרוח לא עלה ולא ירד (הדלתא שווה אפס). הוא עדיין 1680 גרם. בפגיה כששואלים מה שלומך, מתכוונים בדרך כלל לילד, והתשובה הטובה ביותר בארסנל התשובות הינה 'יציב' (אולי מלבד – 'מחר יוצאים', או 'סליחה אני רק מחפש שרותים, אני בכלל לא מפה'). מהבחינה הזו מצבנו טוב, אפרוח יציב, יציב מאוד, גם במשקל.

את ביקור הרופאים הבוקר ערך לו ד"ר בטש (מישהו צריך לעבוד בשבת), לל"ש. הוא ביקש בדיקת גזים, שיצאה לשביעות רצונו (ורצונה של דנה). המזון ללא שינוי, כך גם התרופות.

ד"ר בטש מבקר את האפרוח (התיק של אפרוח בידיו)

ד"ר ברזילי הגיע לביקור קצר גם כן, רק כדי לראות.

מאז אפרוח ישן המון, פשוט המון, יותר מבכל יום אחר. ברור לגמרי, שלא הפרענו לו בכלל. לא הייתה שום סיבה, במקרים מסויימים אפילו וויתרנו על ההחלפה, שלא יתעורר. אנחנו מקווים, שהשינה תועיל לו לגדילה, הוא צריך את זה.

ערב הגיע, ואיך לא, אפרוח התעורר. קצת מוקדם יותר מכרגיל. אצלו כבר לא קוראים לזה ערב יותר, אלא לפנות לילה. הוא מתכונן לחגיגה הגדולה - לילה. מעניין מי האחות במשמרת לילה, ידיה תהיינה מלאות תעסוקה.

יום 114 - מלחמה בטובוס

שוב סוף שבוע. הלילה אפרוח ישן לא רע. אתמול היינו בטוחים, שהוא יאמלל את דורית, האחות של משמרת לילה, אבל הוא הפתיע לגמרי והיה שקט. בשקילה התברר, שהוא הוריד עשרה גרם. עכשיו הוא שוב 1680 גרם. נראה מה יניב היום.

את ביקור הרופאים ערך היום ד"ר היימן, ואפרוח זכה לעוד cc של אוכל בכל סיבוב. זאת אומרת שכל סיבוב יש לו 33cc מזון. ההרכב השתנה קצת: 25cc חלב-אם ועוד 8cc ניאוקאט. כל אחד בתורו (אני, דנה וסווטה האחות) שאל, כאילו בתמימות, מה הוא חושב על נושא האקסטובציה. לא קיבלנו תשובה חותכת, עדיין שוקלים מה לעשות עם זה, נקווה שזה יקרה בקרוב. מבחינת תרופות, שום דבר לא השתנה, לא ההרכב ולא המינון.

אסנת, האחות של אפרוח במשמרת ערב, הציעה והגדילה את קצב העברת החלב בזונדה. כרגע הוא מקבל בקצב של 22cc לשעה (ז"א שתוך שעה וחצי הוא יגמור את ארוחתו). זה אמור להרגיל את הקיבה לאכילה רגילה, ולא המשכית.

את שעות הבוקר, העביר אפרוח בשינה עמוקה. אפילו החלפת הפדים והחיתול לא העירו אותו. בתמורה לזה החל משעות הצהריים, הוא ער וישן חליפות. כאשר הוא ער, הוא בעיקר בוכה ונאבק בטובוס. האפרוח למד, שהטובוס איננו חלק אנטרגלי מהפרצוף, וניתן להזיז אותו (בתוך הפה עבור המוצץ, והחוצה ופנימה בלי מטרה). מאותו רגע של הארה הוא לא מפסיק לאתגר את הטובוס ואת הקיבוע שלו. יש פעמים בהם הוא מחזיק את הצינורית הזו בשתי ידיים, ומושך (כמובן שפעולה זו גורמת למשיכת הקיבוע, וזו בתורה מושכת את הלחיים – כואב – בוכה). פעמים אחרות הוא דווקא דוחף אותו פנימה – זה גורם לו לשיעול (הוא משתעל מאוד חמוד). שיטה נוספת להציק לטובוס היא ליפוף כל היד (הזרוע והאמה) מסביב לצינור (כמו שעושים לחבל, שרוצים למשוך). כמובן שבשלב כזה לא ניתן למשוך, אבל כובדה של היד גורם לטובוס טיפל'ה לצאת, כמובן הקיבוע נמתח, הלחיים כואבות, האפרוח בוכה. מה שכן, שעות של התעסקות, שלנו ושלו.

טובוס ארוז לפני התקנה

כיוון שהוא גדל, הטובוס כבר לא כל כך מתאים בגודלו. מסיבה זו יש דליפת אוויר מסביבו. בזכות הדליפה הזו, אם מכניסים את האוזן לאינקובטור, אפשר לשמוע את האפרוח בוכה (צליל חלוש של בכי). גילינו את זה היום והיתה התרגשות גדולה לרגע, ואז הבנה שהוא בוכה, וכדאי לטפל בבכי.

ד"ר בטש הגיע אחרי הצהריים לבדוק מה שלומו. מסתבר שגם הוא קורא לו 'טרזן' (כמו ד"ר היימן). גם לו הצקנו עם נושא האקסטובציה – אותה התשובה!

יום 113 - שיגרה

יום עם מיעוט אירועים, אין אקשן. כדרכי, אתחיל בנושא המשקל, בשקילה של הלילה הוא עלה 10 גרם, כך שכרגע הוא 1690 גרם. העליה של אתמול צימצמה את העליה של שלשום (זה לא דבר רע, בהתחשב בעליה הגדולה ההיא). ניתן להניח, שהלילה אם הוא יעלה, הוא יעלה במספר דומה של גרמים. אני מקווה, שנתחיל את השבוע הבא מקילו שבע מאות, בכוון מעלה.

עם כל ההתעסקות הזו במשקלים, בעליות ובירידות, שוכחים קצת מה זה אומר. הוא די גדל הבובון, התארך והתעבה. כבר מרגישים ידיים שמנמנות ורגליים שמתחילות להעלות על עצמן בשר. לפני שלושה ימים חליפו לו את הקיבוע לטובוס, הקיבוע הוא למעשה שני פלסטרים לרוחב הפנים, הוא גדל בתוכו, והיום הקיבוע כבר לא נוח לו. ממש רואים פיסות לחיים,שיוצאות בין הפלסטרים, פיסות הלחיים הללו, לא היו שם שלשום. יאללה אפרוח, תתקדם לכיוון העריסה, וותר על האינקובטור (כמובן, שעל המנשם קודם).

את הביקור ערכה לו היום ד"ר רימונה, והותירה אותו כמעט ללא שינוי. אוכל 32cc לסיבוב, באותו ההרכב. אותן התרופות נשארו, באותו המינון. מבחינת תוספים, העלו לו את כמות הזרחן (הזרחן דרוש למערך האנרגיה בגוף – תהליכי איחזור אנרגיה תוך תאית – מעגל קרבס - הביולוגית כאן אומרת, שלא רק יש עוד תפקידים לזרחן), שהוא מקבל (דרך הזונדה), כיוון שהוא עלה במשקל.

כמובן שד"ר היימן וד"ר ברזילי לא פסחו על ביקור משל עצמם, רק בכדי לראות מה שלומו.

אפרוח לא שקט היום, משהו לא נוח לו. הוא היה ער המון, ובזמן העירנות שלו הוא בדרך כלל בכה. עד עכשיו אנחנו מנסים להבין מה לא נוח לו. כבר הפכנו אותו כמה פעמים, לכמה צדדים. מוצץ לא עובד עליו היום (לפרקי זמן מאוד קצרים – אפילו גליצרין לא שיכנע). הבעיה היא, שכשהוא בוכה, הוא שוכח לנשום (למרות המנשם), ואז הסטורציה יורדת.

רגע של נחת

מאה אחוז סטורציה (אין יותר מזה) בעשרים ואחת אחוז חמצן (אין פחות מזה). נשימתית, אין טוב מזה.

יום 112 - שבעה עשר שבועות

שוב קפיצה אדירה במשקל. אפרוח מה קורה איתך? אתה לא החלטי! או שאתה מדשדש או שאתה קופץ. עד השקילה של הלילה הוא עלה 65 גרם. זאת אומרת, שכרגע הוא רשום על 1680 גרם. אם זה משקל נטו, זה מעולה (מתקרבים לקילו השני לאט לאט). גם אם 60 גרם מזה הם נוזלים, זה לא רע (מתקרבים אבל לאט יותר).

את ביקור הרופאים ערכה היום ד"ר רימונה (קיבלנו אותה חזרה, היא סיימה את התורנות שלה במחלקה למטה. אושר גדול). כיוון שהוא ישן כל כך יפה, היא לא נגעה בו, לא ממש צריך, אז למה להפריע. כתוצאה מהביקור הזה, נשאר הכל ללא שינוי. מזון, 32cc לסיבוב (דנה מגניבה לו איזה cc או שניים מדי פעם), ותרופות אותו דבר.

ד"ר אפרתי הגיע לביקור היום, אחרי הרבה זמן. זה סימן טוב, שהוא ממעט בביקורים, סימן שהמעיים (והבטן בכלל) עובדות לשביעות רצונו. גם הוא רק הסתכל, ולא הפריע לשנת האפרוחים. לא היה לו הרבה מה להגיד, מבסוט מהגדילה האפרוחית. על ה – T tube: נחשוב כשנצטרך.

באיזשהו שלב היום, העירוי הפך פָּרָה. החליטו לא לחדש. ממילא בתרבית לא היתה צמיחה (זה לא אומר, שאין כלום, זה רק אומר, שכרגע אין הוכחה שיש משהו), אז הפסיקו את האנטיביוטיקה. יותר טוב ככה.

עד אחרי הצהריים הוא ישן שנת ישרים. התעורר לשעה כדי לבכות, וחזר לישון. בערב הוא שוב התעורר, הפעם כדי להתעניין בעולם. יש לו ספר חדש (על הישן נשפך סַבִיעוֹר, חומר ניקוי חזק, צהוב ומסריח) עם ציורים אחרים, מאוד מרתק, אי אפשר להוריד ממנו את העיניים. אי אפשר גם להחליט על איזה עמוד להסתכל, אז מסתכלים על כולם (שזה אומר, הזזות ראש אינטנסיביות מצד לצד – האחיות לא אוהבות את זה, זה פוגם בסטורציה). מאוד משעשע, אני נהניתי.

עכשיו סיימנו להרדים אותו, זה לא יחזיק מעמד. אני לא יודע מי משמרת לילה, אבל לא הולך להיות לה משעמם.

הנוף מגגה של הפגיה

כדי להתאוורר אני עולה לפעמים על הגג של הפגיה (עם או בלי חברתו של גיא מאריאמי-תם, שוכן פגיה כבד), אפשר לראות מכאן חצי מדינה (בלילה יותר יפה). ניסיתי לעשות פנורמה (ניתן להקליק עליה כדי לראות בגדול). לא יצא מרשים, אבל היה כיף לעשות.

יום 111 - הפכפך

יום הפכפך עובר עלינו ועל אפרוח. אתמול כל היום הוא שכב על צידו השמאלי, היום כל היום על צידו הימני (כבר מהפך), אבל זה לא ההפכפכות שלה התכוונתי (קשור, אבל לא). נתחיל בסיפור המשקל. בלילה שוב עליה מטאורית 55 גרם, כך שעכשיו משקלו הרשום הוא 1615 גרם. זו בהחלט עליה גדולה מהצפוי, אם כי בחלון של כמה ימים, אחרי עליה של 5 גרם ו – 10 גרם ביומיים האחרונים, זו עליה של 23 גרם בממוצע ליום, וזה סביר. השאלה אם אכן זה כך, או שמא זה שוב נוזלים שהצטברו.

לכבוד ההערכה, שהעליה הינה עליה לגיטימית במשקל, העלו לו את כמות האוכל ל – 32cc, בהרכב של 27cc חלב-אם מתוסף עם קורנפלור, ו – 5cc ניאוקאט. אני מבסוט. השאירו לו את האנטיביוטיקה, למעשה מחכים למחר, שהתרבית, שנלקחה אתמול, תחזור עם תוצאות ראשוניות. אם לא יצמח כלום, כנראה שיפסיקו את מתן האנטיביוטיקה, אם משהו יצמח ... לא רוצים לחשוב על זה.

מבחינתו של אפרוח היום שקט, הוא ישן רוב היום (היכונו ללילה), וכאשר הוא ער, הוא תקשורתי ושקט (כמעט לא בוכה). מבחינה נשימתית, מצבו פחות טוב. אנחנו רגילים, שכאשר הוא לא שקט הסטורציה שלו יורדת (זה קורה לכל אדם, כשהוא בוכה מאוד, הנשימה נפגעת, לכן אנחנו מכחילים ואז מאדימים). היום הוא שקט, אבל הסטורציה שלו יורדת מתחת לסף (85%). מעלים אחוז חמצן, היא עולה מעל הסף (95%). מורידים שוב. שוב יורדת מתחת לסף. מדי פעם יש רגיעה, והוא יציב, אבל ככלל הוא לא יציב נשימתית היום. הטובוס שלו במקום (הרופא הקשיב, וקבע). כאשר משתמשים באמבו, הוא עולה מידית, זה אומר שהטובוס לא חסום. אז הסיבה היא כנראה אחת משתיים: גודש ריאתי או תמט (אטלקטזיס). גודש, הכוונה לנוזלים בריאות (אולי, אותם נוזלים, מסיפור המשקל של הפיסקה הראשונה), שגורמים לפחות שטח פנים של הריאות להיות חשוף לאוויר. תמט ראיתי, כבר היינו בסרט הזה כמה פעמים, כאשר חלק מנאדיות הריאה נסגרות. האמצעים שננקטו הם, עוד משתנים (אם זה גודש הנוזלים יצאו בשתן לאיטם), ומתישהו (כשהוא יתעורר) יעשו צילום רנטגן (לוודא תמט). בינתיים השכבנו אתו על צידו הימני (ניחוש), בין היתר כדי שהריאה השמאלית תתאוורר (ההנחה, שאם זה תמט, והוא שכב כל הזמן על צד שמאל, אז התמט בימין.

המכונה לבדיקת גזים

נ.ב. קיבלתי כמה תלונות לגבי העובדה שהבלוג נהיה משעמם, או שאני מעדכן פחות בזמן האחרון. צר לי, אבל אני שמח, שיש פחות ארועים דרמטיים, והאפרוח מתקדם לכיוון המשעמם. הלואי ולא יהיה לי מה לכתוב בכלל.

יום 110 - בוקר טוב

יום אפרוחי טיפוסי, גם אפרוח יודע להכנס לשגרה, מסתבר. בשקילה של הלילה הרוויח האפרוח שלנו עשרה גרמים, כך שעכשיו הוא שוקל 1560 גרם. כבר היינו במספר הזה, נקווה שנעבור אותו, והפעם לא נחזור.

הבוקר, קצת אחרי שדנה קמה, הגיע SMS מאולגה, האחות של משמרת הלילה. מיד טלפון (מצידנו אליה).
שום דבר דחוף, אבל שלא ניבהל, כשנראה את העירוי.
- מה עירוי?
שום דבר רציני, פשוט לא היו בטוחים מה זו הנפיחות ברגל, אז רוצים לתת אנטיביוטיקה.
- מה נפיחות ברגל?
כלום, פשוט שמתי לב הלילה, שהירך שלו נפוחה, אולי בצקת, אולי משהו אחר.
בוקר טוב!

ד"ר הילה, הרופאה שהיתה פה בלילה, לקחה לו בדיקות דם (בגלל הירך). בבדיקות התגלתה כמות תאי דם לבנים גדולה מהרגיל (אם כי לא גדולה מידי), ולכן האנטיביוטיקה. ד"ר רימונה דווקא לא התרגשה מידי, ואישרה את האנטיביוטיקה (לטווח קצר), כך ששוב הוא מקבל וונקו-מרו. אם ד"ר רימונה לא מתרגשת, אז גם אנחנו לא מתרגשים יותר מידי. פרט לאנטיביוטיקה, הורידו לו את כמות המשתנים לרבע, כנראה שנרגעו מהנוזלים. מזון נשאר כשהיה 30cc לכל ארוחה.

כל הבוקר הוא ישן (עסק בגדילה), נרגע מלפנות הבוקר הסוער, שעבר עליו. אחרי הצהריים, בסביבות חמש, הוא התעורר (כמו בכל יום). היו לי שלוש שעות איתו – ילד מצחיק, איזה כיף איתו. הוא יודע מה הוא רוצה, ועד שהוא לא מקבל את זה, הוא לא נרגע. הוא רצה לשמוע 'ביטלס', לא משנה מה שמנו הוא בכה, כשהגיעה המוסיקה הנכונה, הוא נרגע. בשלב מסוים, הוא רצה את המוצץ, שום דבר אחר לא עיניין אותו, עד שהוא קיבל את המוצץ (יש לו אפילו העדפה לסוג), אפילו לא מטוש עם גליצרין (סוכריה על מקל\מציצה). היה כיף איתו מאוד משעשע ומספק. יש לו תנועות מצחיקות. העיניים שלו מתחילות להתברר, מתחילים לראות הבדלי צבע בין האישון לקשתית, יפה לראות.

המוסיקה של אפרוח

בתשע הוא נרדם (כמו כל יום), הוא יתעורר שוב בעשר וחצי, כדי להיות ער חצי לילה. נכול לכרגע הנפיחות ברגל ירדה (אולי זו באמת הייתה בצקת), אבל לא לגמרי.

ד"ר ברזילי ביקר אותו היום (אחרי שהוא לא היה פה קצת זמן). כשהוא אופטימי, גם אני אופטימי. לדבריו האפרוח מתפתח יפה, כיף לראות.

יום 109 - קצת תרבות

נראה כי המומנטום מתחיל לנטות לטובתנו (בן פֹרת יוסף), הלילה האפרוח עלה חמישה גרם. עושה רושם, שהנוזלים העודפים יצאו, ועתה הוא פשוט עולה בקצב הקבוע – עשרה אחוז בשבוע. כרגע הוא רשום על 1550 גרם (אסתר נורא רצתה שהוא יהיה לפחות יום אחד ב – 1555, עד אתמול קיוויתי, שהיא תזכה לזה. היום כבר לא. אני מצפה ממנו ליותר הלילה).

יום שקט עבר על כוחותינו. בביקור הרופאים הבוקר, הפקודות נשארו על כנן, לל"ש.הוא עדין אוכל 30cc בסיבוב (למרות שלפי המפתח הוא צריך כבר לקבל 31cc, אבל איתו הולכים לאט).

אתמול ראינו כי טוב, מצא חן בעיני דנה ובעיני האפרוח סיפור הקנגרו. בבוקר אולגה ודנה עשו כמעשה אתמול, הפעם לעשרים דקות. אפרוח קצת בכה, וקצת היה לו לא נוח בהתחלה, אבל הוא אהב את הפוזיציה. כזה בובון. זה קצת סיפור להוציא אותו מהאינקובטור, כל הצנרת והחוטים לא סלחניים לתנועה, אבל זה שווה את זה.

אחרי הצהריים, יוליה, החליפה לו את הקיבוע לטובוס. משתי סיבות, האחת, כי הנוכחי ג'יפה (לגמרי), השניה, כדי ליצור מקום טוב למוצץ. לוקחים אותו ברצינות פה, מה שהוא רוצה הוא מקבל, מוצאים את הדרך. ישר אחרי החלפת הקיבוע, והחלפת הפֶּדִים והחיתולים, קפצנו מעל הפופיק – עוד קנגרו. את זה האפרוח כבר לא ממש אכל. הרגע הציקו לו (זה כואב להחליף קיבוע – מקלפים לו פלסטרים מהפנים), הוא לא הבין מה רוצים ממנו. אז החזרנו אותו מהר מאוד פנימה לאינקובטור, אין טעם לטלטל אותו יותר מדי. גם באינקובטור הוא לא ממש נרגע. קצת מוצארט עשה את העבודה, האפרוח קימט את המצח, פתח עיניים, ונרגע. אחרי מוצארט באו הביטלס (גם אותם הוא אוהב). אחרי שעה וחצי (בד"כ זה עשרים דקות) ניסיתי לקחת לו את המוסיקה (אני צריך את הפלאפון כדי להתחבר), בכי, ירידות סטורציה, תנועות חדות בקיצור לא מרוצה. החזרתי לו את המוסיקה, 92%, נרגע. נחכה עם החיבור. הוא יודע מה הוא רוצה.

דרך נוספת להרגיע אותו (גם זה קרה עכשיו) היא לשים מולו את הספר שלו. איך שהוא מתעניין בו... ילד תרבותי, מה שמעניין אותו זה מוסיקה וספרות.

בידוד (גלינה שומרת עליו)

יום 108 - קנגרו

יום רב ארועים עבר עלינו ועל אפרוחנו. נתחיל בטפל, המשקל, הלילה שוב ירידה הפעם של 15 גרם (הירידות מתמתנות, אולי הגענו לסוף? אולי כל הנוזלים העודפים יצאו? אנשאללה). כרגע משקלו הרשום הוא 1545 גרם. אם מסתכלים ברמה שבועית הוא עלה 135 גרם, לא רע בכלל.

אתמול, קצת לפני שעזבנו, אסתר (האחות שנשארה כל שאר הלילה עם אפרוח) הציעה שנתחיל להוציא אותו מהאינקובטור (על אף ההנשמה), ונעשה לו קנגרו.

סוגריים:

קנגרו – חוץ מהעובדה שזו חיה אוסטרלית קופצנית, זו פעילות שעושים עם פגים (בד"כ הגדולים יותר, והפחות מונשמים). מחזיקים אותם על החזה צמודים לגוף, כאשר עור נוגע בעור (שני הצדדים חשופים). לפי המצדדים, פעילות זו מחזקת את הקשר בין הפג להורה, ונותנת לפג הרגשה של ביטחון וחום אמהי (או אבהי). מקורה של שיטה זו (אליבא דד"ר היימן) הוא בדרום אמריקה בשנות השבעים המאוחרות. בפגיות שם לא היו אינקובטורים, ופגים שרדו בקופסאות עטופות ושמיכות. אז זו הייתה הדרך לחמם את הפגים – להכניס אותם מתחת לבגדי ההורה, שיהנו מחום גופו. משם עבר המנהג לשאר העולם, כשיטה הומאופטית לחיזוק הקשר. לא ודאתי את הסיפור, אבל הוא נשמע לי אמין.

סגור סוגריים!

כיוון שעד היום, לא יצא לנו להחזיק את אפרוח קרוב לגוף (שלא לדבר על חיבוקים ונשיקות), הלכנו הביתה עם רצון עז לבדוק את הנושא. בבוקר, כשהגיע ד"ר היימן לעשות את ביקור הרופאים, התקפנו אותו בשאלות בנושא. בגדול, לא עושים את זה עם ילד מונשם, הסיכון לחנק גבוה (טובוס שנשלף החוצה, מנשם שמתנתק, צינורות מתכופפים ועוד כיוצא בזה צרות). אבל, ופה מגיע האבל, הוא מבין את הצורך שלנו (פסיכולוגית בלבד), ואפרוח כבר מבוגר בגיל, אז יש אישור.

ניצלנו את העובדה, שד"ר רימונה היתה בקומה למטה (אם יקרה משהו, שיהיה מי שיציל את המצב), וקטי היתה מאוד חיובית ועוזרת. הוצאנו את האפרוח מהאינקובטור הישר לזרועותיה של דנה. שני צילומים, והופ שמיכה עליו. איזה אושר משני הצדדים. דנה קרנה, ואפרוח היה בהלם לרגע, פרש ידים על דנה, ונרדם ברגיעה מוחלטת. מדי פעם הוא פתח עין (או שתיים), וידא שהכל בסדר, ועצם חזרה. ראו עליו שהוא מסופק. אחרי רבע שעה הוא חזר לאינקובטור (לא בשמחה רבה). אושר גדול.

קנגרו לאפרוח

עד אחרי הצהרים הוא ישן. בשלוש וחצי הוא התעורר, בשביל לא להרדם שוב. הוא היה ערני וסקרן, והשתעשענו איתו הרבה. האפרוח למד את סיפור המוצץ, וזה מצא חן בעיניו, הוא דורש אותו. חמוד כזה. עד שבע הוא היה ער בד"כ עם המוצץ.

בביקור הרופאים הבוקר, ד"ר היימן לא שינה דבר. עדיין 30cc מזון, ואותן התרופות. את המשחה להרגעת העור (דרמקומבין) הוא הורה למרוח לפי הצורך, ולא כשגרה.

כרגע אפרוח ישן וטוב לו, היה לו (ולנו) יום מעניין.

יום 107 - מוצץ

בשקילה של הלילה שוב ירד האפרוחון במשקל, הפעם 40 גרם. משקלו הרשום כרגע הוא 1560 גרם. ד"ר היימן דווקא מרוצה. לטענתו העליה המטאורית שהייתה לו, אחרי ההיתקעות לפני שבוע וחצי, הייתה לא תקינה, והיא נובעת מנוזלים. הטיפול כרגע הוא בכיוון של להיפטר מהנוזלים, ולא להוריד אוכל. בצורה כזאת הוא יעלה על עצמו בשר, כרגיל, אבל יפטר מנוזלים מיותרים. ד"ר היימן ראה את פני, כשהוא הסביר את זה, אז הוא מיהר לפרט את המגרעות של ריבוי נוזלים בגוף. למשל, בצילום החזה שלו התגלו נוזלים מסביב לריאה, זה מפריע לו לנשום, את אלה צריך לסלק. לדעתו המשקל הנכון של אפרוח הוא בסביבות ה – 1500 גרם, אולי קצת פחות. ד"ר רימונה נשמע טיפה שונה אתמול, אבל... שני רופאים שלוש דעות (אולי גם יותר).

אחרי התיעצות עם ד"ר היימן, הגיעה ד"ר רימונה לסגור את ביקור הרופאים (לכתוב פקודות). שום דבר לא שונה, לא אוכל, לא תרופות – לל"ש. היא בדקה לו את הבטן והראש, דיברה איתו כמה דקות (הוא יודע להקשיב), היתה מרוצה, ועברה הלאה.

אפרוח מצידו, ניצל את הבוקר לספק את סקרנותו מדברים חדשים, שיש בסביבה. עד הצהריים הוא היה ער בצורה מלאה, לא בכה, הסתכל. אם שמתי לו את הספר, אז הוא התעניין בתמונות, כששיעמם אותו הוא פשוט הפנה מבט. זה היה הזמן להעביר תמונה, ושוב הופנו העיניים, והתקמט המצח (האיש חושב המון). אם שמתי את היד, אז הוא התעניין בה, שלח ידיים, החזיק חזק וגם בה הוא איבד עיניין בסוף (הסיט מבט). אפרוח למד לדרוש מגע, כשמלטפים לו את הראש, הוא עוצם את העיניים ונרגע. כשמפסיקים (והוא מעוניין בעוד), הוא פותח עיניים, מקמט את המצח, ומסתכל למעלה בשאלה (הוא כבר למד באיזה צד מרוחה החמאה). אין חמוד ממנו.

אתמול בערב, רִינַטָה (אחת האחיות), הביאה לו מתנה, שהיא הבטיחה לו לכבוד הקילו וחצי. אפרוח שהיא עשתה מבצק סוכר. פשוט יפה (רינטה עושה, בשעות הפנאי, עוגות מעוצבות).

האפרוח של אפרוח מְרִינַטָה

בבוקר, סימה, האחות שלו במשמרת בוקר, העלתה רעיון (כתוצאה ממצב העירנות שלו). בסיס הרעיון הוא, למצוא לו מוצץ (כמו לילד גדול). דנה נסעה לסופר פארם, והביאה מגוון מוצצים ופטמות (של בקבוקים). התחלנו כאן שיעור מלאכת יד, דברים נחתכו, נאטמו והודבקו. אחרי כמה ניסיונות יצא משהו (תמונה). אפרוח קיבל את המוצץ באהבה (שומעים אותו כמו את מגי סימפסון). הבעיה שלו, היא בעיקר, העובדה שיש לו טובוס בפה (זה מפריע למוצץ ולפעולת המציצה). הדרך שבה סימה הרכיבה את המוצץ, התאימה לעובדה שהפה שלו עטוף בפלסטרים (קיבוע לטובוס) ושיש לו צינור בפה. בכל מקרה, מצא חן בעיניו.

יום 106 - נטול ארועים מיוחדים

יום העצמאות, חג, עוד חג בפגיה. חגים ושבתות כאן הם ימים שקטים יותר, יש פחות פעילות, ולכן משביזים יותר. יש יותר זמן להפוך במחשבות. ברדיו שומעים, שעם ישראל גודש את מרכזי הבילוי, צנחנים מתרסקים על צופים תמימים, מטוסים עושים פעלולים, פרות שלמות נזבחות לטובת מלוי בטנו של העם ואנחנו כאן, עדיין כאן.

הלילה אפרוח ירד 40 גרם נוספים, כרגע הוא 1600 גרם, מספר עגול. זהו כנראה משקלו האמיתי, אחרי המשתנים והגבלת הכלכלה. כולם פה תקווה, שהלילה הוא יחזור לעליות. אם כי יש לו נטיה לשמר מומנטום.

את הביקור הבוקר עשתה ד"ר רימונה. לרגע חשבנו, שהיא התורנית ליום העצמאות (וזה אומר להשאר כל הלילה), אבל טעינו. התרופה נגד הצרבת (זָנְטַק) הופסקה. הכלכלה הועלתה חזרה ל- 30cc מזון, ההרכב שונה. 25cc חלב-אם מתוסף עם קורנפלור ו – 5cc ניאוקאט. מצא חן בעינינו. היא גם הוסיפה, שהיא מצפה ממנו לעלות היום טיפה במשקל. נקווה (לפחות משהו סמלי).

לדנה היה רעיון, שעל פניו נשמע חכם, לגבי הגמילה מההנשמה. להשאיר את הטובוס בקנה, וליד המוצא שלו להזרים חמצן. בצורה כזאת אפרוח יכול לנשום לבד (ללא לחצים של מנשם) אווויר מועשר בחמצן, והקנה שלו ישאר פתוח (נראה היה, שבשלב מסויים זו הייתה הבעיה שלו). ד"ר רימונה פסלה את הרעיון, כיוון שטובוס, שלא מוזרם בו אוויר בלחץ, נסתם מהר מאוד (הפרשות). המנשם מזרים ומוציא אוויר, וכך מונע סטטיות בטובוס. חבל, דווקא נשמע רעיון טוב.

בסך הכל היה יום שקט ונטול ארועים דרמטיים. האפרוח היה יציב מבחינה נשימתית. במהלך היום הוא היה ער המון, סקרן, מסתכל סביב. הוא אוהב במיוחד להסתכל על הצינורות של המנשם, שקית הנוזלים משעממת אותו כבר. שיחקנו איתו הרבה. ניסינו לעניין אותו בספר התמונות, הוא התעניין, אבל פחות מבצינור. יש בספר תמונה של כדור ים, משום מה הוא מפחד ממנה, כל פעם שעיניו נתקלות בתמונה הזו, הוא מתחיל לבכות. כשהסתרנו את התמונה, הוא נרגע, מיידית, כאילו לא היה. מוזר.

נפרדנו מיום העצמאות על הגג. ראינו את השקיעה. הייתה שקיעה יפה היום.

מבט מגג הפגיה לכיוון מערב (צריפין)

יום 105 - ערב יום העצמאות

עוד יום שקט, אפרוח עדין מתאושש מהטראומה שעברה עליו ביום שני, וכן גם אנחנו. אותותיו של אתמול, הרגוע, ניכרים בו, והוא חוזר לעצמו. הלילה הוא בכה מאוד, ולאורך זמן. אתמול היה היום השלישי של הסטרואידים. ליבי שהייתה איתו הלילה סיפרה, ששום דבר לא הועיל, אפילו לא לעטוף אותו כמומיה. בבוקר הסטרואידים הרפו את אחיזתם בו, וסימני עצבנות אחרונים נמוגו. מאז הוא במצב שינה או במצב של נים ולא נים. קצת משעמם לנו, אבל מאוד נחוץ לו. כאשר דנה הגיעה בבוקר, קטי, שהיתה איתו במשמרת בוקר, הודיעה לה במפגיע, שהיא לא מתקרבת לאפרוח. היא הודיעה את אותו דבר גם לד"ר רימונה. ביקור הרופאים נדחה קצת, כדי שישן.

מבחינת משקל, הוא ירד הלילה עשרה גרם, כך שכרגע הוא רשום על 1640 גרם. אנחנו לא יודעים אם זה טוב או רע, זה פשוט ככה.

ד"ר רימונה הגיעה בפעם השניה קצת יותר מאוחר. קטי הרשתה לה הפעם לגשת ולהטריד את האפרוח. כשאין ברירה, אין ברירה. באוכל היא לא נגעה, כך שבפקודות נרשמו לו 20cc חלב-אם מתוסף עם קורנפלור. את האנטיביוטיקה היא הפסיקה (עברו הימים הדרושים). פרט לכך שום שינוי מבחינת ביקור רופאים.

בסביבות ארבע, התעוררו ספקות אצל סווטה (משמרת ערב) לגבי טיבו של העירוי. היא קראה ללריסה, לוודא. העירוי עף. כיוון שכך, צריכים היו להעלות לו את מינון המזון, וכך עשו. כרגע הוא מקבל 20cc חלב-אם עם כל מה שאפשר ועוד 5cc ניאוקאט.

ביום שני אחרי הצהריים, כאשר אנחנו היינו בסרטים שלנו כאן, רחלי, האחות, השלימה את לימודי ההילינג בעזרת מטוטלת. אז היום היא הגיעה לעשות הילינג לאפרוח. היה מעניין להסתכל. לפי אבחנתה הריאה הימנית שלו חולה (כבר לא אחרי ההילינג, או אולי פחות) וגם המעיים. לעיניים היא לא הצליחה להגיע. נו שׁוֹיְן. כל הכבוד לה על הרצון הטוב והמאמץ.

אנחנו מתכוננים ליום העצמאות, החג הכי חשוב בשנה. חג שמח אפרוח, חג שמח לנו ולכל ישראל.

סווטה מכינה לו מנת MCT, שיגדל קצת

יום 104 - רגיעה

אפרוח התייצב כבר במשמרת לילה. אולגה הגיעה לעשות את הלילה איתו. כבר בדקות הראשונות היא קראה לסיגל מהיחידה לטיפול נמרץ, ושתיהן עבדו עליו שעה שלמה – סאקשן, שינויי תנוחות משיכות טובוס וכו'. אחרי זה הוא נרגע, אבל עדיין עם צריכת חמצן גבוהה. בשלב הזה בא לעזרתנו אריק אינשטיין, אפרוח אוהב להקשיב לו ('מאיה', 'מה איתי', 'דוגית נוסעת' וכד'). עוד חצי שעה וצריכת החמצן ירדה לערך סביל.

בלילה כשהתקשרנו, אולגה דיווחה, שהוא כבר ב – 21% חמצן ומעל 90% סטורציה. מצב טוב. המשקל שוב הפתיע אותנו, אפרוח עלה 110 גרם (הגיע ל 1650 גרם בשקילה). ביום סוער כזה, הצפי היה ירידת משקל, בטח לא עליה אסטרונומית שכזאת. על סף המלחיץ (שלא לאמר מפחיד).

היום גם הרופאים הגיעו למסקנה, שהעליות הללו לא ברורות. הורידו לו את כמות האוכל פר זונדה, ל - 20cc חלב-אם עם קורנפלור ותוסף (היו 30cc אתמול, אמנם חלק ניאוקאט, אבל 30cc). את השארית הוא מקבל בעירוי, 3 טיפות לדקה של גלוקוז 10% מועשר באלקטרוליטים. מלבד זה הוא קיבל פלסמה. למה פלסמה קשורה למשקל? בגלל החשש מריבוי נוזל בין תאי (בצקות). בפלסמה מצוי חלבון הקרוי אַלְבּוּמִין, כאשר מעלים את ריכוזו בדם (מתן פלסמה), נוזלים נכנסים חזרה לכלי הדם (בגלל מפל ריכוזים). גם היום נתנו לו פי ארבע משתנים, אולי יצאו קצת נוזלים.

פרט להוראות האלה, הפסיקו לו את התרופה נגד הפטריות, הוא קיבל זַנְטָק נגד צרבת וויטמין K לעזור בקרישת דם (הוא קצת דימם).

כל הבוקר אפרוח בכה, והיה לא שקט. בעיקר בהשפעת הסטרואידים, שהסתיימו היום. זה בכי מסוג אחר, עצבני ובילתי ניתן להרגעה. למרות הבכי והעצבים, צריכת החמצן שלו נשארה מינימלית והסטורציה גבוהה. אני מקווה שאת המשבר הזה עברנו.

מאז הצהריים הוא שקט (בן פֹרת יוסף), אוזר כוחות. לא נוגעים בו, כדי לא להעיר אותו. מסכן עבר הרבה ביומיים האחרונים. בערב, הצפירה, היה מוזר לעמוד בפגיה, את אפרוח לא העמדנו, שישן, עדיף.

מכינים Fusid

יום 103 - יום רע

איזה יום, מזמן לא היה כזה (חודשיים לפחות). איפה להתחיל? בשקילה של הלילה נוספו למשקלו הרשום של האפרוח 60 גרם נוספים (כבוד ויקר), כך שכרגע הוא 1540 גרם ברשומות. אלו החדשות הטובות.

לקראת צהריים ניסו לעשות, את מה שאנחנו רוצים כבר מזמן - אקסטובציה. ד"ר רימונה וד"ר הימן היו כאן. בהתחלה העבירו אותו לשיטת ההנשמה SIMV (הוא היה ב – HFOV עד היום). אחרי זמן מה ככה, הוציאו את הטובוס וחיברו אותו ל – CPAP. אחרי כמה דקות שינו ל – High Flow (מתי שהוא, כשזה יהיה יותר רלוונטי, אני אפרט). החדשות הטובות: הוא לא קרס, הרעות: הוא לא הצליח לשמור סטורציה, והתאמץ מאוד. בצהריים, אחרי שלוש שעות בלי, החזירו לו את הטובוס, והודו בכישלון. ניסיון שלישי, לא מוצלח. זה מה יש.

מאותו רגע המצב לא טוב מדי. החזירו אותו ל – SIMV, אבל הסטורציה שלו היתה נמוכה. הוא החזיק מעמד שעתיים עם סטורציה 88% וחמצן בסביבות 30%. מאז יש פעילות. בשיאו הוא הגיע ל – 30% סטורציה ו – 75% חמצן (בדיוק הפוך ומאוד כחול). שום דבר לא עזר. ד"ר רימונה חזרה (תודה לאל). היא שינתה את שיטת ההנשמה ל – HFOV, ועשתה נסיונות עם הלחצים, ללא הועיל. החזירה ל – SIMV, ושוב שיחקה עם הלחצים – משהו הסתדר. הוא הגיע לסטורציה בסביבות השמונים עם רמת חמצן סבירה. רימונה ירדה למחלקת יונקים, אפרוח בתגובה מידית ירד בסטורציה, קראנו לה חזרה, ועד עכשיו היא איתנו כאן (מדהימה – אין מילים, עומדות דמעות בעינים, כשאתה רואה את ההתנהלות שלה). אפרוח הכיר תרופה חדשה – וונטולין, הוא קיבל שני פָּאפִים לתוך הטובוס, מעכשיו כל משמרת תתן פָּאף (כן, כך קוראים לזה) אחד של וונטולין. לא הועיל, אבל גם לא הזיק. רימונה הזמינה צילום רנטגן (שני במספר להיום. אחרי האנטובציה עשו, כדי לוודא שהטובוס במקום) לחזה ולבטן. תוך 10 דקות הגיע הצלם וצילם.

סוגריים:

יש כמה תופעות לא מוסברות ברפואה, לשנים מהן נתנו שם.

• מחלה שלא כתובה בספרים, אבל כל הרופאים יכירו אותה – מַכְשִׁירִיטִיס. מכשיריטיס הינה מחלה שנובעת מהמכשיר, למשל, הסטורציה נמוכה, ולא משנה מה עושים – לא משתנה. מחליפים מד סטורציה (פּוֹלְס-אוֹקְסִי מטר), והופ הכל מסתדר (זה לא מה שקרה היום – אבל זה כבר קרה לנו בעבר).
• תרופה שלא כתובה בספרים (ואני לא בטוח, שרופאים יכירו אותה), אבל על אפרוח זה עובד כמו קסם – צִילוּמִיצִין. יש לאפרוח בעיה? תזמין צילום! עד שהתוצאות תגענה הבעיה תסתדר.

סגור סוגריים.

כבר בדקות הראשונות אחרי הצילום האפרוח התחיל להתייצב. הסטורציה עולה ואחוז החמצן יורד. עוד לא נפתרה הבעיה, אבל המצב הוטב.

מה היה בצילום? לפי הגדרתה של רימונה – צמר גפן. ריאות חולות ב – BPD, אותה מחלת ריאות כרונית, שאנחנו יודעים שיש לו. לטענתה, הצילום לא מתאים לילד, נראה שאפרוח הרבה יותר טוב, ממה שמראה הצילום. בצילום נראה שיש לו גודש בריאות (נוסף על הצמר גפן), לכן באופן חד פעמי הוא יקבל מנה כפולה ומכופלת (ז"א כפול ארבע) של פוּסִיד (משתנים). נקווה לטוב.

עוד כמה ארועים ששולבו ביום נפלא זה. אפרוח קיבל שוב מנת דם ומנת פלסמה. בזמן האקסטובציה ובזמן מתן הדם הופסקה כלכלתו, כך שהוא הפסיד ארוחה וחצי היום.

אפרוח הוא גיבור, למרות הקושי הוא התאמץ מאוד לנשום לבד. אחרי האינטובציה הוא התאמץ לחזור לעצמו, ממש ראו את זה. ילד חזק וגיבור, אני לא ראיתי כזו התנהגות למופת אצל שום אדם עד היום (לא ילדים ולא מבוגרים). שאפו.

אני רוצה להוסיף תודה גדולה ליוליה, איזבל ואלה, האחיות, שבאו כל כמה דקות לבדוק, שהכל בסדר, וגיבו את האחות שהוצבה עם אפרוח.