את הלילה העביר עִדּוֹ במסיבות. לֶנָה, אחותו בפעם הראשונה, דיווחה על 'חצי חצי', חצי לילה שינה וחצי חגיגות. הלילה עבר ללא אירועים מיוחדים.
גם יום השבת כולו עבר בלי שום דבר אמיתי לכתוב עליו. הגענו בבוקר, ומצאנו ילד ערני ומתקשר. קצת פוצי מוצי, קצת משחקים, ויאללה ארוחת בוקר. אחרי ארוחת הבוקר (של עדו כמובן), יצאנו לטיול קצר במחלקה (בהרכב משפחתי מלא: אבא, אמא, עדו ואחותו). עדו מאוד אוהב את הטיולים האלו, אז העיניים נפתחות חזק חזק, ומביטות לכל הכיוונים. אם היה טיול בפנים, אז למה לא טיול בחוץ? באמת למה לא? יצאנו להתחרדן קצת בשמש בפינתנו הקבועה. איך שהוא נהנה מזה, כולו מתמתח, מחפש את התנוחה הנכונה, ומפקיר את עצמו לקרניים המחממות. רבע שעה, עשרים דקות כאלו, והפשושון נרדם. אי אפשר להעיר. למיטה!
ד"ר רימונה וד"ר בטש היו פה (ד"ר בטש נתן את ההוראות להיום). ד"ר רימונה מלמלה משהו לא ברור לגבי המשקל, כנראה שלא מצאה חן בעיניה התוצאה האחרונה. ניצלנו את הזמן לפטפט קצת על נושא הניתוח הקרב ובא. שמענו קצת לגבי התוכניות ליום שאחרי. הרגשה טובה לדעת, שיש מי שדואג גם לזה.
מבחינת הפקודות – לל"ש. גם טוב, התרגלנו.
בחילופי המשמרות של הצהריים לא היינו פה. אנה, אחותו מאותו רגע ועד עתה, סיפרה שהוא שיחק עם הפיל שלו, ואפילו שלח ידיים לגעת - במודע. אנחנו יודעים, שהוא שולח ידיים וגורף דברים אליו, אבל בדרך כלל זה נראה יותר, כמו נפנוף מקרי בכנפיים. עכשיו זה משהו קצת יותר מודע – משמח!.
זה מעייף!משלוש עד עכשיו הוא ער וישן חליפות. משחק המון, ומצטלם (כיף לצלם אותו, הוא משתף פעולה). בתשע הוא התקלח ונשקל. המשקל האפרוחי התעדכן בחמישה גרם כלפי מעלה. מבחינתנו זה ללא שינוי מאתמול, מבחינת הרשומות הוא כרגע שוקל 2990 גרם. פשוט מסרב לעבור את רף שלושת הקילוגרמים. בטח מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה