יום 195 - ניתוח, לא אחרון!

במילים פשוטות המצב לא טוב!

הבוקר התחיל בהכנות לניתוח, שבכל יום אחר ניתן היה להרחיב עליהן כדי פוסט שלם. עִדּוֹ קיבל ונקו-מרו, ויטמין K ולקחו לו בדיקות דם (ספירה ואלקטרוליטים).

ברבע לעשר הגיעו המרדימים, כדי להציג את עצמם ולהכיר את הלקוח. עשר דקות אחריהם הגיע ד"ר אפרתי (כבר לבוש בתחפושת מנתחים), כדי להתרשם ולהרגיע. בעשר הגיעו כדי לקחת את האפרוחול שלנו. במסדרון התארגנה לה שיירה מוזרה, בראש שתי אחיות כירורגיה (כובעים, ערדליים וכל הגשפט) סוחבות את העריסה ובתוכה עדו, אחריהן אלונקאי עם מוט האינפוזיה, אחריו אנחנו (מדי פעם רצים קדימה להחזיר את המוצץ לפה), אחרינו אחיותיו של האפרוח. מכל חדר שעברנו במסדרון, יצאה אחות והצטרפה לשיירה.

זהו זה, ניתוח.

לחדר הניתוח נכנסו ד"ר אפרתי, ד"ר לוטן (מנהל מחלקת כירורגית ילדים), מרדימים וד"ר רימונה (היא וד"ר היימן דאגו לפנות לה את היום, כדי שתהיה שם. בסך הכל היא המלאך של עדו). מדי פעם ד"ר רימונה יצאה לבצע בדיקות דם (גזים, סוכר בדם וכו'). זמן טוב להתעדכן. הבנו שהמצב גרוע יותר משחשבו.

הזמן עבר, ועבר ועבר. ניתוח שתכננו לשעתיים שלוש נמשך שש שעות. קצת לפני שהחזירו את עדו, יצא אלינו ד"ר אפרתי להסביר מה היה. מסתבר שהרבה לולאות מעי היו דבוקות לדופן הבטן ולכבד. שעתיים עסקו בלהפריד אותן משם. ההפרדה גרמה להרבה דימומים קטנים, בסך הכל איבוד דם מאסיבי. הצליחו לשמור על רוב המעיים, אבל חלק נחתך החוצה (ההפרדה מהאברים האחרים, הרסה אותם מדי). בגלל איבוד הדם הוא קיבל במהלך הניתוח יותר מ – 700cc מוצרי דם (פלסמה, תאים אדומים, גורמי קרישה וכד'). לשם הבנת סדר הגודל לעדו יש כ - 250cc דם של עצמו. הוא קיבל כמעט פי שלוש ממה שיש לו. הכבד שלו נראה מאוד לא טוב, ידענו את זה, אבל לא ידענו עד כמה. לקחו לו ביופסיה מהכבד, נדע עד כמה גרוע בימים הקרובים (נו מה, שנשאֵר ללא בעיות?). בשל כמות הנוזלים הגבוהה שקיבל האפרוח, נוצרו בצקות והאברים הפנימיים התנפחו. גם ככה חלק מדופן הבטן והעור היה פצוע (היו שם חורים), ולכן נחתך החוצה. כך שיצא שקשה מאוד לסגור את הבטן, אפשרי, אבל קשה. לו היו סוגרים לריאות לא היה מקום להתנפח – עוד בעיות הנשמה.

בשל המידע החדש, הוכנס מיד אינקובטור סגור לחדר. עדו הגיע, והוא קר מאוד 33.4 מעלות. הניחו אותו באינקובטור וחיברו למנשם. ד"ר רימונה חיברה אותו לפלסמה (כן עוד מוצרי דם), ולקחו לו בדיקות.

המצב כרגע, חמש שעות אחרי, הוא שעדו מונשם ב HFOV עם 90% חמצן – לא טוב בכלל. נלקחות לו בדיקות גזים כל עשרים דקות. הוא באופן קבוע מקבל מוצרי דם. מקבל מורפיום כל שלוש\ארבע שעות, להשאיר אותו נייח ולא כואב. כמו כן הוא קצת חם מדי עכשיו (חיממנו אותו מדי, אחרי שהוא היה כזה קר).

תוכניות לעתיד? כמו שנאמר לנו "אם הוא ישרוד את היומיים הבאים", הוא יכנס לחדר ניתוח לסגירה של הבטן, לא ממש ניתוח, אבל פרוצדורה כירורגית. בגדול, הרופאים (כמעט כולם) מגדירים את המצב כ – "לא ממש אופטימי". יש מי שאמר, שאנחנו לא מקווים למזל, אנחנו סומכים עליו. על אלוהים אף אחד פה כבר לא סומך. נראה שהפעם האחרונה, שביום שלישי היה פעמיים כי טוב, היה בספר בראשית. חזרנו לחיות משעה לשעה.