קצת על הצוות המדהים כאן

במקור רציתי לכתוב את זה אתמול, אבל האירועים גרמו לי לדחות. בסך הכל למי היה ראש אתמול לעשות משהו.

מתחילת השבוע כל, אבל כל הצוות פה, רופאים אחיות, כח עזר, מוכרים בארומה וכו' מתעניינים ועוזרים בכל מה שניתן. אתמול והיום זה הגיע לשיא. לפני הניתוח היה בחדר מצעד של אחיות ורופאים. כולם באו לאחל בהצלחה. כשלקחנו אותו לניתוח, כולם, פשוט כולם יצאו מכל החדרים, עזבו את הכל באמצע, ובאו ללוות אותו לחדר ניתוח (איזו שיירה הייתה פה). במהלכו של העניין הטלפון בחדר הבידוד לא הפסיק לצלצל, אחיות מכל המשמרות צלצלו לבדוק מה קורה? אם הוא יצא? היינו הלומים, כל כך מרגש.

כאשר הוא חזר לפה, ולא במצב מעודד, אליאן הייתה אחותו. הייתה לה המון עבודה. מהר מאוד הצטרפו אליה אחיות מהחדרים ליד, למרות שהייתה להם עבודה אחרת. אף אחת לא הסכימה לוותר לו. גם בחילופי המשמרות, לפני קבלת המשמרת כל האחיות הגיעו לכאן לראות מה שלומו, ולעזור אם צריך.

הרופאים, הן המתמחים והן הבכירים היו מדהימים לאורך כל השבוע הזה גם כן. אם זה בטלפון ואם זה בהגעה לכאן.

אז מעל במה זו אני רוצה להודות לצוות הנפלא הזה, שעוזר כל כך, ומתעקש כל כך להוציא את האפרוח בריא ושלם מכאן. דמעות חונקות הגרון, כאשר חושבים על אתמול וההתנהלות של כולם כאן.

תודה מיוחדת למלאך השומר שלו, לד"ר רימונה (שסידרה אתמול בעזרת ד"ר היימן, יום פנוי יחסית, כדי להיות לאורך כל הניתוח עם עדו. סחתיין לד"ר היימן על כך), שהייתה איתו כל הניתוח ולאחריו, והרבה בזכותה הוא כאן עכשיו.

תודה, תודה ושוב תודה!