בתחילת ליל אמש, לאחר כתיבת הפוסט, הוחלט לשקול ולרחוץ את עִדּוֹ. הגיעו למסקנה, שמצבו מאפשר את זה, ושהמידע הזה חשוב, כדי להבין איפה אנחנו עומדים מבחינת נוזלים. משקלו עמד על 3455 גרם. ניתן לנכות מזה מאה גרם של חבישה (לא הסרנו אותה לכבוד השקילה), פחות או יותר. עדו מתקרב למשקל ההגיוני שלו, נראה שיש לו כ – 300 גרם נוזלים להוציא. את הרוב הוא כבר השתין (היו לו יותר מקילו נוזלים מיותרים בגוף).
שוקלים
את הלילה העביר עדו בשקט. אם כי, הלילה המידע היה קצת חסר. בשיחה המסורתית של ארבע לפנות בוקר הוא בדיוק התחיל לבכות, אז חדווה, אחותו, נאלצה לקטוע את השיחה.
הבוקר התחיל בלעדינו, מוקדם מאוד. ד"ר לוטן (הכירורג) הגיע לבדוק את הבטן האפרוחית. ליבי, אחותו דֶה-הבוקר, מסרה שהוא היה מבסוט (אלו המילים). החתך מגליד, הבטן רכה ותפרים במקום. באותו המעמד הוא הוציא את הנקזים. עוד סימן להתקדמות.
קצת אחריו הגיעו ד"ר היימן וד"ר רימונה. אחרי דיון קצר עם דנה, בו היא סיפרה שהאפרוח לא מעוניין במנשם, ד"ר היימן אמר, שהאפרוח יודע מה טוב לו. הוא התייעץ עם ד"ר רימונה, והוחלט לגמול. בעשר וחצי בבוקר בוצעה אקסטובציה. בלי בעיות מיוחדות עדו התחיל לנשום לבד. הוא אפילו לא היה זקוק ל – High flow, שבדרך כלל עוקב אחרי הנשמה, להקל על גמילה. מהאינקובטור הוא עוד לא יוצא. באינקובטור קל יותר לכוון את רמת החמצן הסביבתי ואת הטמפרטורה. כרגע עדו בסביבה של 25% חמצן (באוויר החדר יש 21%). בגלל שהוא נושם לבד מעכשיו, הופסק מתן המורפיום. תם עידן הסמים.
עדו התרגל מהר מאוד למצב החדש, ללא טובוס. טוב לו ככה, הוא הרבה יותר נינוח. חזר לו החיוך. עכשיו הוא יכול להזיז שוב את הראש מצד לצד, ולהסתכל לאן שהוא רוצה. משעות אחר הצהריים הוא ערני לחלוטין, קורא ספר ומשחק איתנו. כמו לפני הניתוח. כרגע אסור עדיין לקחת אותו על הידיים (מחכים עוד קצת, שהבטן תתחזק).
הדבר הבא שממתינים לו, הוא חרא. כשתהיה יציאה, נדע שהמעיים התחילו לעבוד, ואפשר יהיה לחזור להאכיל אותו. היציאה שמחכים לה, תורכב מריר והפרשות מעי, כיוון שאוכל אין במערכת.
עדו חגג את תשעה באב כהלכתו - צם! חוץ מזה היום הוא בן מאתיים (ימים) - מזל טוב.
4 תגובות:
בשעה טובה!
תותח! כבר אמרתי?
צמפיון אמיתי. חזקו ואמצו
כמו שנאמר "סופרמן, גיבור חיל"
כל הכבוד לעדו האפרוח המתוק.
צפונית.
הוסף רשומת תגובה