נו מה? עִדּוֹ הזה סופרמן (הייתי משתמש במילה תותח, אבל היא חלשה מדי), גיבור חיל. אין כמוהו, לא היה, וגם לא יהיה. כמו שכבר כתבתי, את הלילה צלחנו בשלום. התחלנו אתמול אחרי הצהריים במצב 'בטטה' – הכל רע. כזכור, האפרוח הגיע היפותרמי (מילה רפואית יפה לְקָפוּא), ונשימתית הוא נזקק ל – 90% חמצן. במהלך הלילה הבאנו אותו למידת חום נורמאלית (36.5 מעלות), אחרי שהספקנו לבשל אותו בערב (38.8 מעלות). את הלילה נשארנו איתו, ידיים בתוך האינקובטור, אנחנו כבר מכירים את התרגיל. מוסיקה, שירים ליטופים והרבה TLC. הוא לאט לאט ירד בצריכת החמצן. לבוקר הוא הגיע עם 40% חמצן, בסטורציות מעל 90%. תותח, כבר אמרתי?
החל משש וחצי הבוקר התחיל היום. ד"ר רימונה הייתה הראשונה לבקר (ביקור הכולל בדיקות גזים וסוכר – דקירות). אחריה הגיעו המרדימים (שהרדימו אותו אתמול בניתוח), הם היו פסימיים אתמול, היום הם נשמעו אחרת. ד"ר היימן הגיע לראות את הפלא, עדו פותח עיניים למרות שהוא מלא במורפיום. ד"ר אפרתי הגיע עם ד"ר קלין, הופתעו לטובה, והחליטו להחליף לו חבישה (במקור הם חשבו לעשות את זה רק מחר, אבל עדו כזה חיוני, שנראה שאפשר). הוא חזר אחרי כמה דקות עם כל הציוד (זו לא חבישה רגילה), ד"ר היימן, ד"ר בטש וד"ר רימונה הצטרפו לעזור – צריך להרים בזהירות, להחזיק את הבטן וכיוצא בזה. שמחנו על פעילות זו, כיוון שכולם זכו לראות מה קורה מתחת לתחבושת, ולחוות דעה. נראה בסדר. כולם מופתעים לטובה, יש הרבה יותר אופטימיות באוויר כרגע. למען הגילוי הנאות, הניתוח השלישי והרביעי שלו היו סיפור דומה. הניתוח השלישי (עוד לפני תחילת כתיבת בלוג זה) נגמר כמו אתמול – בטן פתוח עם שקית 'בוגוטה' שסוגרת מעל, אפרוח קפוא עם צריכת חמצן מטורפת. אז כמו אתמול, הוא הוכיח יכולת עמידה.
עד עשר בבוקר, כמעט כל עובדי בית החולים באו לשאול מה נשמע. אפרוח עם פרופיל גבוה.
בשלב מסוים כולם התחילו להציק לנו, כדי שנפרוש לישון. ד"ר בטש אפילו הדגיש, שעברנו את השלב הקריטי מבחינת ההנשמה. התחלקנו למשמרות.
מאז הבוקר ירדנו כבר ל 30% חמצן, ועדו מוכיח חיוניות יוצאת דופן. חיוניות מוגזמת מדי לפעמים, הוא זז המון, וגורם לעצמו לדמם מחתך הניתוח שלו. עכשיו (לקראת ערב), ביקשנו מד"ר רימונה (שבאה לבקר יחד עם בנותיה, הן אוהבות את עדו, אפילו ציירו לו ציור), והיא הרדימה אותו עם דוֹרְמִיקוּם (כמו כדור שינה). מאז הוא שקט. אנחנו מעדיפים ככה, שישן עד שיוציאו לו את ההנשמה.
כשהוא בהכרה הוא זוכר היטב את הטובוס. חזרה לו התנועה של מציצת הטובוס (זה כנראה כמו לרכב על אופניים), והחזקתו.
בגלל ההתפתחויות של היום, מחר הוא נכנס לסגירת הבטן. בבוקר (לא ידועה השעה המדויקת) יקחו אותו לחדר הניתוח, לבצע. גם מחר יום קריטי.
2 תגובות:
לילה קל ושקט שיעבור....
שיהיה לאפרוחון הגיבור חייל הרבה מזל והצלחה מחר.
אנחנו בתרגולת הקבועה של להחזיק אצבעות ולשלוח אנרגיות
אוהבים הרבה
ירון וגלי
אח, איזה יופי של פוסט
יניבי, המידע שסיפקת לנו היום זה ה- דוֹרְמִיקוּם שלי להלילה.
אני חושבת שעדודו ראוי ללבוש את חליפת הסופרמן שנרכשה עבורו בדיוק לרגעים אלו.
אלוף אמיתי - ואתם, פשוט ראויים להערצה.
נשיקות
נועה
הוסף רשומת תגובה