יום 211 - כלכלה ניסיונית

ישן לא ישן. זה פחות או יותר המצב האפרוחי ביממה האחרונה. אתמול עזבנו אותו כאן עירני לגמרי, ומתעניין בספר שלו. עיניים קרועות לרווחה, זזות מציור לציור. ידיים מתנפנפות עם או בלי שליטה. רגליים מפרכסות בסוג של שמחה. בקיצור היה לו טוב ומעניין. שינה לא באה בחשבון, אבל כיוון שכבר היה לקראת אחת, השארנו אותו לטיפולה של אנה. את שארית הלילה הוא העביר בקריאה ובשינה לסרוגין. כך הוא המשיך גם בבוקר (עדו כנראה עוד לא סגור על ההבדלים בין חלקי היממה).

היום לא ביקר כאן אף כירורג, חבל. אנחנו מצידנו לא התעקשנו לקרוא למישהו מהם. לא היה צורך אמיתי.

אתמול עִדּוֹ צולם צילום בטן. הצילום יצא מטושטש, ואי אפשר היה להפיק ממנו כלום. לא צילמו אותו שוב אתמול, כדי לחסוך לו קרינה, ממילא היום צריך היה לצלם. הצילום של היום יצא ברור. ד"ר היימן טען, שרואים אוויר (מעט ממנו). אוויר בחלל הבטן זה לא דבר משמח. ד"ר היימן הסביר, שאי אפשר לדעת אם זה לא אוויר מלפני שבועיים, שלא יצא עדיין או שמא אוויר חדש. בכל מקרה הוא היה מודאג. צילום נוסף יהיה ביום ראשון.

ד"ר ברזילי ערך לו את ביקור הרופאים הבוקר. כבכל יום אפרוח קיבל פלסמה (סוג של מזון מבחינתו). כפי שתוכנן אתמול בישיבת רופאים אד-הוק, שנערכה פה בחדר, רשם לו ד"ר ברזילי תחילת כלכלה. הכלכלה שעדו יקבל בימים הקרובים (אם הכל יעבור בשלום), היא מים המכילים גלוקוז (10%) ואלקטרוליטים (נתרן, אשלגן וסידן). כל שלוש שעות חמישה מיליליטרים. את הנוזלים הללו הוא יקבל בדרך כלל דרך זונדה, בתליה (פשוט מחברים מזרק לזונדה, תולים אותו גבוה, ונותנים לכח המשיכה לעשות את שלו). ד"ר רימונה הוסיפה, שכדאי מדי פעם לתת לו את זה דרך הפה (באמצעות בקבוק). המהלך הזה נועד להתחיל תנועה של המערכת לקראת הזנה אמיתית (מתי? רק אלוהים אולי יודע).

מאחת בצהריים עדו נמצא על ידיים, של מישהו, כלשהו. סבתא שלו, אחותו, אמא שלו, דודה שלו ולבסוף אבא שלו. הילד חולה על תשומת לב, והוא מקבל אותה פה בכמויות, מכולם.

סוףסוף היום הוא הצליח למצוא את הפה בעזרת הידיים, והפה גם היה פתוח באותו הרגע. עדו התחיל למצוץ אצבע. הוא אמנם עוד לא שולט בזה, אז יוצא לו לדחוף את היד עמוק מדי, אבל הוא ילמד.

זהו כרגע הוא באינקובטור (מתי עריסה? רק אלוהים אולי יודע), קורא ספר. אולי הלילה הוא ישן קצת.

סבתא של עדו