את ליל היומולדת שלו העביר האפרוח בשקט מופתי. בדרך כלל הוא ישן, ומדי פעם התעורר לקרוא ולהתעניין, כך דיווחה אחותו דורית. לפני הלילה שקלנו ורחצנו אותו. עדו שוקל 2920 גרם, בימים הקרובים נצפה לראות התחלה של עליה, כתוצאה מאוכל.
אנחנו התעוררנו לבוקר לחוץ. דנה התקשרה לשאול מה נשמע, התשובה היתה מגומגמת ומוזרה. דובר שם על הקאה, וכירורגים שהוזמנו לבדיקה. עפנו לכאן, ויתרנו על הקפה של הבוקר, והאוכל שבא לצידו. הגענו, ולא כצעקתה. הבטן רכה ונעימה (בנסיבות), לא תפוחה ועִדּוֹ עירני וחיוני. חמוד כזה.
ד"ר היימן היה פה, כדי לתת הוראות ופקודות למהלך היום. הופסקה האנטיביוטיקה לחלוטין (אחרי 18 יום רצופים), עדו מקבל רק חומר אנטי-פטרייתי (עד סוף היום, מחר זה יופסק גם כן) ומשחות על העור, במקומות אסטרטגיים (תפרים וכאלה). בגלל שהבטן נראית בסדר גמור, הגדיל ד"ר היימן את קצובת המזון לסיבוב, לעשרה מיליליטר (פי שניים מאתמול) ניאוקאט. מתנת יומולדת לא רעה.
ד"ר רימונה באה לבקר קצת אחר כך, והגדילה את קצב מתן האומגה-וֶּן לאחד וחצי מיליליטר לשעה. זה אומר שבבוקר תהיה לו מנוחה לכמה שעות.
החדר במתכונתו החדשה
היציאה שאנחנו מחכים לה, עדיין לא הגיעה, לפחות לא מהמקום הנכון. הטוסיק עדיין נקי לחלוטין. השקית לעומת זאת התמלאה בלילה בכמעט ארבעים סמ"ק. אנחנו עדיין מקווים, שזה יבוא. במהלך היום היו פחות יציאות, מה זה אומר? אנחנו לא יודעים.
ד"ר נדיה באה לדרוש בשלומו ובשלום הבטן האפרוחית. קצת מזמוזים, הרמות ובדיקות של ה'רימון' – הבטן בסדר, היא לא מבינה איך, אבל הבטן בסדר. בקיצור, מחכים לראות מה קורה.
רוב היום עדו ישן, היום הוא היה פחות על הידיים. בצהריים היתה לו שעה, בה הוא לא מצא את עצמו (והוא חיפש הרבה). הידיים התנפנפו, הראש זז מצד לצד, שוב לא שקט. לקחנו אותו על הידיים, אבל ללא הועיל. ד"ר טלי הגיעה כדי לבדוק לו את הערויים, אז הנחנו אותו על המיטה על ערימה של בדים (לדעתנו בצורה חפיפניקית ולא נוחה). כשנגמרה הבדיקה הוא כבר ישן לחלוטין. עדו אוהב להיות מכורבל בבדים.
מכורבל בבדים
בשלב מסויים אחרי הצהריים רחלי הגיעה לחדר כדי לנשק את האפרוח (היא עושה את זה כמה פעמים, במשמרות שהיא כאן). הוא נראה לה עירני מספיק כדי לקחת אותו על הידיים. במהלך הנסיון, כתוצאה מחוסר חוכמה, נשפך עליה כל תוכנו המצחין של ה'רימון' (התפוצץ לה הרימון בפרצוף ;-), עץ הרימון נתן ריחו... חחחח). היא נאלצה להחליף מדים, הגיע הזמן (ממילא היה חסר לה כיס)!
כרגע הוא ישן בשלווה גמורה בידיה של דנה.
אליאן ורחלי מחממות אוכל
4 תגובות:
גם היום נמשיך ונאמר" זה הקטן גדול יהיה.מזל טוב ואיחולינו להרבה בריאות.
מזל טוב להורים ולעידו המלך הבלתי מעורער. מאחלים הרבה בריאות נחת ואושר.
לעידו הקסום והמדהים מאחלים לך הרבה בריאות ולהורים דנה ויניב שמחים בשמחתכם ומאחלים לכם בריאות בריאות בריאות.ממשיכים להחזיק לכם אצבעות.
גיבור אמיתי, בן להורים גיבורים.
עוקבים כל הזמן,חושבים עליכם ומתפללים שתגיעו כבר עם עדו הביתה. מחכים בכליון עיניים לטיול משותף בפארק...
אוהבים - שולי, גיא ואייל.
הוסף רשומת תגובה