לא לחינם העליתי אתמול את התמונות של עדו. הוא באמת נחת. כשכתבתי את הפוסט של אתמול הוא ישן פשוט. כשמסתכלים עליו משחק החיים נראים יותר יפים, אפילו כשאנחנו כאן.
כשאנה הגיעה למשמרת לילה, עִדּוֹ בדיוק התעורר. אחרי הארוחה של שתיים עשרה, היא החזיקה אותו על הידיים, והילד התמוגג. אנה עושה לו משהו. הוא לא הפסיק לחייך. הם בילו היטב את הלילה (אנחנו הלכנו, כדי לא לקלקל להם את הרגע).
הבוקר התחיל לאיטו. הכירורגים לא שלחו נציג זה זמן מה, גם היום לא. ד"ר היימן היה פה, וניצלתי את ההזדמנות להציק לו בנושא החור בעור. אתמול ביקשנו עזרה מד"ר אריה מצגר, רופא עור ילודים, מהוותיקים הארץ. ביקשנו מד"ר היימן לדבר איתו. נראה מה יעלה מבחינת טיפול. ד"ר היימן מרגיש, שהכל בשליטה, ומצבו של עדו בסך הכל מתקדם, לאט, אבל לכיוון הנכון.
ד"ר ברזילי הגיע בערך באותו הזמן, וערך את ביקור הרופאים. האוכל עלה לחמישים מיליליטרים (אולי מחר הוא יגיע לכלכלה מלאה? הלוואי.), והעירוי ירד לעשרה מיליליטרים לשעה. פרט לכך לא שונו תרופות ותוספים.
לאורך הבוקר עדו ישן. הוא התעורר לקראת צהריים לאכול את המנה שלו. הוא בלע אותה יחסית מהר. היינו מרוצים מהפשוש, קטי במיוחד, היא האכילה אותו. עד שלוש הוא נח במיטה ועל הידיים. בשלוש הוא כבר לא ממש רצה לאכול, ממש התנגד. עמליה, אחותו, ממש נאבקה איתו. בסופו של דבר וויתרנו, הוא קיבל את המנה בזונדה.
הציפייה הייתה, שעדו ישן אחר כך. הוא מעולם לא התנהג כמצופה ממנו (וזה בדרך כלל לטובה). הוא נשאר ער, קורא בספר, ומדבר עם הציור של הארנב. מזיז ידיים (מוצץ אצבע) ומתקשר. חמוד כזה.
כבר מאתמול, החלטנו ללכת על פדים ומשחות במקום שקיות סטומה. נראה שפרט לעבודה קשה (מצידנו – החלפה כל חצי שעה), זה עושה את העבודה (שָׁאפּוֹ לדנה, כרגיל). היום גילינו דימום קל בשוליים של החור, ככה גם התחיל הדימום בפעם הקודמת. הראינו אותו לד"ר אילן, שאין לו מה לעשות כרגע, אבל ידווח הלאה. דנה, על דעת עצמה, שמה על המקום רשת צלולוז (sergi-seal), לעצירת דימום. נראה שזה עובד.
כרגע הוא ישן, שוב, ולכן לא שקלנו אותו עדיין. בעשר נעיר אותו לארוחה, אז נשקול ונקלח.
הייתה לנו הפתעה אחרי הצהריים. אולגה, אחותו משכבר, שיצאה לשמירת הריון די מזמן, באה לבקר. היא חיכתה שעתיים (תרופות, החלפה והאכלה) כדי להחזיק אותו קצת. זכתה לעשר דקות של חסד.
4 תגובות:
עידו ילד יקר וקסום מאחלים לך בריאות מלאה ושלמה .אמן
גם היום כמו בכל יום נחזור ונאמר , זה הקטן גדול יהיה".לא מאבדים את התקווה ומתפללים כל הזמן.היו חזקים.
להורים היקרים ממשיכים לעקוב בהרבה אופטמיות ובאמונה גדולה שבסוף יהיה טוב.
ואכן רגעים גדולים של נחת והם שווים את הדרך הזו הלא סלולה.מתפללים ומחזיקים לכם אצבעות.
הוסף רשומת תגובה