יום 216 - ילד ירוק

האפרוח הקטן צלח את הלילה בשינה טובה. כמעט ולא התעורר. בשלוש ובשש סימה, אחותו, האכילה אותו מבקבוק, והוא אכל. בדרך כלל הוא מתעב את הטעם של הניאוקאט, ומסרב לאכול. אחרי סירוב כזה אין הרבה ברירה, אלא להאכיל אותו דרך זונדה. בגלל מצבו של המעי, לא ניתן להוסיף קורנפלור או סוכר, כדי לשפר את הטעם. גם אלו יבואו עם הזמן. שָׁאפּוֹ לסימה, הארוע הזה לא חזר על עצמו עד עכשיו. לקראת הבוקר אחד הערויים שלו הפך פָּרָה, ההוראה אומרת לחכות לבוקר לחידוש. מילאו אחרי ההוראה.

אחרי חילופי המשמרות הערוי השני הלך פָּרָה. חידשו את שניהם. העירוי הראשון שהלך, היה זה של הגלוקוז. מכיוון שכך, בבדיקות הסוכר בדם, שנעשו קצת לפני חידוש העירוי, עִדּוֹ היה הִיפּוֹ (נמוך – מאוד נמוך). אחרי שעה הוא חזר לעצמו. ההזדמנות נוצלה כדי לקחת בדיקות דם נוספות. הרוב בסדר, אבל התגלתה עליה במספר תאי הדם הלבנים, מה שאומר זיהום. פרט לזה, הבילירובין ירד ביחידה אחת, והוא עומד על 40. המדידה הקודמת של 41 מהווה שיא בפגיה, כזה עוד לא היה. הצבע של עדו כרגע מתקרב לירוק. הוא היה צהוב (בילירובין גבוה – צהבת ילודים), ואז ברונזה (בילירובין מאוד גבוה) ועכשיו הוא כבר די ירוק (בילירובין מחוץ לסקאלה).

תשובה ראשונית של התרביות, שנלקחו שלשום, חזרו בצהריים. צמח משהו, אכן זיהום. כרגע הָמֵרוֹפֶּנֶם (אנטיביוטיקה) שהוא מקבל, מכסה את זה. מחר נדע את שם החיידק, ואיזה חומר קוטל אותו. מאיפה הזיהום? שאלה מצויינת! אף אחד לא יודע. תאוריות יש למכביר. דליפת צואה לחלל הבטן, העירויים שנכנסים ויוצאים, התפרים שנפתחו והעור שנרקב, עצם השהיה בבית חולים וכו'. איך נדע? מחכים (כן שוב במצב המתנה), ורואים.

בביקור הרופאים העלו לו את כמות האוכל לארבע פעמים ביום 20 מיליליטרים וארבע פעמים ביום 25 מיליליטרים (ביחד 180 מיליליטרים) של ניאוקאט. כמו כן החזירו לו את כל התרופות, שהוא קיבל למערכת העיכול לפני הניתוח (אוֹרְסוֹלִיט – לדרכי מרה, פֶּרִיפֵל – ברזל, פּוֹלִיוִיט – וטמינים, אימודיום – האטת פעילות מעי).

אחרי זמנים קשים בשעות אחר הצהריים, בהם עדו היה מאוד לא רגוע, הוא נרדם עתה על דנה. סוףסוף הוא שקט (ולכן לא נשקול אותו כרגע). הוא צריך את השינה שלו. הריפוי שלו תלוי בכך.

יום קשה עבר על כוחותינו.

עודף גרויים על המיטה