שבת שקטה עברה על כוחותינו.
את הלילה העביר עִדּוֹ עם אסתר, אחותו משכבר. אסתר ידועה בטיפולי הספא, שהיא מעניקה לו, והוא מצידו מתמסר לה. כשהגענו בבוקר עדו היה נקי (אי אפשר להוציא אותו לרחצה, אנחנו לא יודעים איזה קסמים היא הפעילה) והאינקובטור היה מדוגם לעילא. הבנו שעד שתיים לפנות בוקר הוא היה ער, ואפשר לה לשחק ולפנק אותו.
הגוף האנושי מורכב ממיליוני תאים, אלה מצידם מכילים בעיקר מים. כאשר הגוף נכנס לטראומה (stress), התאים מגיבים תמיד באותה צורה – אוגרים. כמו רס"פ בצה"ל אוספים כל מה שבא ליד, נתרן, ברזל, זרחן וכו'. כל מה שעובר לידם בזרם הדם. מה נאגר בכמות הגדולה ביותר? מים. האפרוח הבונבון עבר טראומה לא קטנה השבוע, והתאים שלו הגיבו בהתאם, צברו נוזלים. זו הסיבה שהוא כזה בצקתי. כאשר הטראומה עוברת התאים מתחילים לשחרר את הנוזלים (בדרך כלל 48 שעות אחרי). לא סומכים רק על תהליך זה, וכדי לזרז אותו, נותנים לו משתנים. למה כל הסיפור הזה? כבר שלושה ימים שעושים מעקב נוזלים מדויק אחריו. בודקים כמה נכנס (עירויים בעיקר) וכמה יוצא (שתן בעיקר). היום הכף מתחילה לנטות לכיוון ירידת הבצקות ואיבוד הנוזלים. אדם בריא, כדאי לו שיוציא 2cc (בממוצע) שתן לשעה לכל קילו משקל גוף. היום עדו נתן 10cc לשעה לקילו (בהנחת משקל של שלושה קילו, אחרי הכל הוא לא נשקל מאז הניתוח). את תוצאות התהליך רואים בעיניים, ממש רואים איך הנפיחות יורדת עם השעות.
את רוב היום האפרוח בילה בשינה מאולצת. ממשיכים לסמם אותו, ובצדק! למה שיסבול? נקווה, שמחר אכן ינסו להוציא את הטובוס, ולהעלים מכאן את המנשם.
לקראת ערב הפך העירוי ברגלו השמאלית פָּרָה. עובדה שהשאירה אותו עם 'ליין' אחד בלבד (נעלמו שלושה ביום). כיוון שהוא אמור היה לקבל פלסמה, הפסיקו את מתן המורפיום (אין מקום), והילד התעורר. שעה וחצי עברו עלינו במשחקים. העיניים שלו חזרו לעצמן, הן שוב מתעניינות. שמנו לו מוסיקה וספר, הכנסנו ידיים ודיברנו איתו – כיף גדול. בשלב מסוים התחיל לכאוב לו, כנראה, ופניו התכרכמו. הזעקנו את ד"ר שירה, רופאה תורנית היום, והיא הוציאה לרגע את הפלסמה, נתנה push של מורפיום, ועכשיו הוא רגוע.
משחקים
זהו מחכים למחר בקוצר רוח. ההרגשה שלנו היא שאפשר היה להוציא את הטובוס כבר היום, אבל הצורך במורפיום דוחה את ההוצאה (תופעת לוואי של מורפיום הינה הפסקות נשימה – עדיף להיות מונשם, כשזה קורה). כמו כן, סיבות פרה-רפואיות – שבת. נקווה, שתשעה באב (היום המאתיים לחייו) יהיה יום ההנשמה האחרון שלו.
2 תגובות:
כל הכבוד לעדו האפרוח המתוק שמחלים יפה ,ובהצלחה מחר עם הוצאת הטובוס.
צפונית.
"עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה... "
:)
הוסף רשומת תגובה