הלילה עבר על מי מנוחות. האפרוח הקטן היה ערני ומתעניין. כאשר הוא שינה מצב לעייף ובוכה, סימה, אחותו, לקחה אותה על הידיים. בתנוחה כזו הוא נרדם יופי. כיוון שהתרגלנו למצב, הוא חמור פחות, ולא מתדרדר, הרשנו לעצמנו לרדת מעניין המשמרות. הלילה היה ליל שינה טובה (יחסית לשבוע האחרון, לא יחסית לעבר הרחוק מאוד – אז ישנו טוב באמת, אבל מי זוכר). נראה שגם היום לא נשאר את הלילה כאן. מרגישים טיפה רגיעה.
ברוח החגים הקרבים ובאים, מדברים על "... מלא כרימון". אנחנו מקווים, שהרימון שלנו ישאר ריק. אמנם היום הוא התמלא בדיוק כמו אתמול, אבל אנחנו לא יכולים לצפות לירידה מעבר לזה. הגענו למצב יציב מהבחינה הזו. מה זה אומר? נדע במשך הזמן.
בבוקר התרחשו הביקורים הרגילים, ולמעשה אין חידושים מסעירים, הנובעים מהם. כולם בעמדת המתנה.
החזירו לו את עירוי האומגה-ון. הפעם בכמות כפולה (ולכן גם הקצב). מעתה הוא יקבל 30 סמ"ק ליום. ב – 30 סמ"ק נוזל אומגה-ון יש שלושה גרמים של שומן. זה נותן 27 קלוריות (קילו-קלוריות למעשה), לא הרבה מידי. מזה הוא לא יגדל. כמובן שיש דברים נוספים מלבד קלוריות, שהוא מקבל מהחומר.
את העירוי חידשו ברגל השניה, כך ששתי הרגליים שלו מלאות בעירויים. זה גרם למד סטורציה לעבור ליד, עובדה שמפריעה לו לעבוד. כיבינו אותו לעת עתה. עם הכנסת העירוי, לקחה ד"ר רימונה בדיקות דם. הספירה בסדר, הכבד לא. הבילירובין שלו גבוה מאוד. הוא צהוב מאוד, כך שידענו, אבל הבדיקה הבהירה עד כמה (30). ד"ר רימונה ניסתה להרגיעה, והבנו, שיש עוד לאן להדרדר.
דבר טוב שקרה היום, הוא היציאות. אחת לכמה זמן נצפית יציאה (קטנה אבל עדיין) מהמקום היעודי לכך. אושר גדול. כמו כן סימה דיווחה שהלילה נשמע פלוץ. זה מעולה, ההשלכות עדיין לא ברורות. נראה.
מהצהריים (וגם קצת בבוקר) עִדּוֹ הקטן היה על הידיים (החליף ידיים, אבל בגדול הוא לא ראה את האינקובטור). ישן היטב, נוח לו בתנוחות האלו. בערך בשש בערב הוא התחיל להיות חסר מנוחה. אחרי כמה נסיונות עקרים להרגיע אותו, הוחלט להחזיר אותו לאינקובטור. גם זה לא הרגיע מדי. אחרי עוד כמה נסיונות עקרים להרדים אותו, נקטנו בשיטה ההפוכה. שמנו לו ספר (יש לו חדש, שהוא קיבל מתהילה) והדלקנו אור. מאותו רגע (כבר שעתיים) עדו בוחן את העמוד של הארנב. באיזשהו שלב רצינו להחליף לו, אז הזזנו את הספר. מהלך זה נתקל בהתנגדות עזה בצורת בכי קורע לב (אבל לא אוזניים, הוא עדיין צרוד מהטובוס). מיד חזר הספר, מיד נהיה שקט. בד בבד עם לימודי הקריאה שלו, הוא התחיל להבין שהידיים יכולות להכנס לפֵּה, ולהוות נחליף נאות למוצץ (מלבד אחרי שהן נוקו במטלית לחה, ואז הן מרות – סיבה טובה להתעצבן ... ולנסות שוב). מאז הגילוי המסעיר, הידיים לא מפסיקות לצאת ולהכנס לפה.
היום לא שקלנו אותו, עדיין אין טעם לעשות את זה פעם ביום.
5 תגובות:
ממשיכה להחזיק לכם אצבעות להמשך מגמת יציבות ושיפור, עד החלמה מהירה של הגיבור!
נפלא לקרוא בשורות לא מטלטות נקווה תמיד לקרוא בשורות טובות מיום אתמול. המשיכו להיות חזקים ואנחנו אתכם.מתפללים ומקווים
עידו המופלא! למרות הבעיות הפיזיות המורכבות, שיניב כל כך מיטיב לתאר מדי יום, עידו ממשיך להתנהג כתינוק רגיל, עם מוטיבציה להתפתח - ומתעניין בספרים, בידיים שלו, ובלמידת כישורים חדשים. כל הכבוד לו! ממשיכה להתפלל ולקוות לטוב, ולאור גדול בקצה המנהרה.
ליאורה
הצחקת אותי עד דמעות עם הפלוץ....
שנשמע עוד הרבה נפיחות....
פלוצים אצבע בפה כך מתנהג מלך אמיתי . לבריאות
הוסף רשומת תגובה