יום שלישי, 12 באוגוסט 2008

יום 202 - רע

האם בכלל יכול להיות טוב? כנראה שלא בזמן הקרוב. חוק מרפי אומר, שאם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש. חוק זה הוא נר לרגליו, של מי שמכוון את חיינו כרגע.

את הלילה חתכו לנו בארבע לפנות בוקר. כשצלצלנו, הודיעה לנו סימה, אחותו, שיש הפרשה צואתית מהתפרים בבטן התחתונה. בארבע וחצי היינו פה. ד"ר נדיה, הכירורגית התורנית, הסבירה, ששוב פעם יש חור במעי. זה יכול להיות חור בנקודת התפירה משבוע שעבר. זה יכול להיות חור במעיים, שלא היו בשימוש בחודשים האחרונים, והמנתחים לא שמו לב (אולי כי הוא היה קטן). זה יכול להיות חור, שנוצר בשבוע האחרון. בקיצור לא יודעים, אם לא יפתחו, גם לא ידעו.

ד"ר נדיה הסבירה, שהמצב יחסית טוב, כיוון שהילד במצב כללי מצוין (הוא באמת ערני, מגיב, חום גופו תקין, נשימה מצויינת ובדיקות הדם שלו בסדר), והצואה מצאה דרך החוצה, ולא נשפכה בחלל הבטן.

בחמש בבוקר בוצעה פרוצדורה ניתוחית קטנה – הכנסת נקז. ד"ר נדיה הכניסה צינור גומי בינות לתפרים, במקום בו יצאה הצואה. זה נועד למנוע את סגירת המקום, ולתיעול הצואה, כרגע לפחות, דרך הנקז. מה יקרה הלאה? שאלה מצויינת! ברוב המקרים שיש חור במעי, ומוכנס נקז, החור נסתם לבד, ואז שולפים את הנקז. ברור לנו, שבמקרה שלנו ההתנהגות לא תהיה כמו ברוב המקרים (עד כה זה לא היה, אז מה נשתנה).

בשש הגיע ד"ר לוטן, מנהל כירורגית ילדים, וזה שניתח אותו לאחרונה. לדעתו לא צריך כרגע לפתוח את הכל (ניתוח גדול), וניתן להסתפק בנקז. כדאי לחכות קצת זמן, וכל עוד מצבו הקליני של עדו בסדר, לא לנתח, ולקוות לטוב.

ד"ר רימונה הגיעה קצת אחריו (כולם קפצו). נראתה דאוגה, כשנכנסה. אחרי שהבינה מה קרה, היא חייכה יותר. היא חששה ממשהו הרבה יותר גרוע. ד"ר היימן הגיע גם, לא היה לו מה להוסיף. בקיצור ממשיכים לחכות לצואה מהמקום הנכון, ולקוות שהחור ייסתם באיזשהו שלב.

מהיום עִדּוֹ מקבל שוב פעם פֵנוֹבַּרְבִּיטָל. יש כאן שניים במחיר אחד: עזרה לדרכי המרה, וחומר טיפה מרדים. בגלל התרופה עדו בילה בשינה מאחת עשרה בבוקר עד שש בערב. כרגע הוא ער, ולא מצליח להרדם. מת לשון, ולא מצליח להרדם.

שקלנו אותו אתמול, לפני הלילה, ונמצא שהוא שוקל 3025 גרם. הפעם ללא תחבושות כלל. ד"ר רימונה מרוצה, אז גם אנחנו.

כפי שהמצב נראה כרגע, התקווה פחתה מאוד, כל מה שיכול להתחרבן - מתחרבן. מישהו שם למעלה החליט להתעמר בְּעִדּוֹ על לא עוול בכפו. עדו נלחם בכל כוחו ברוע הגזרה. אני מקווה, שהוא ינצח לפני שיאזלו לו הכוחות, ולפני שזה יגמור אותנו.

5 תגובות:

Unknown אמר/ה...

אוהב אתכם מחבק אתכם

אנונימי אמר/ה...

יניבי ודנוש יקרים,
הפעם הברכות שלוחות אליכם,
זה נשמע שהותשתם וכל הסיבות מובנות
אבל כל עוד עדודו נלחם, כולנו פה נלחמים איתו.
ושמרפי יחפש אותנו בסיבוב!

המון חיזוקים , תמיכה והערכה
שלכם ואתכם כל הזמן
נועה

אנונימי אמר/ה...

חושבים עליכםומתפללים לשלומו של עידו הפייטר האמיתי.אל תאבדו תקווה.

Niv Singer אמר/ה...

משפט שהתחלתי לומר לאחרונה הוא "ליניב בן אריה". מחזק אתכם בכל כוחי.

אנונימי אמר/ה...

בבקשה מכם,
אל תפסיקו להאמין בניסים.
ה' איתכם, הוא שומר עליכם מלמעלה,
הוא שומר גם על עדו,
תהיו חזקים.
דודה אנונימית