את הלילה העביר עִדּוֹ בשינה עמוקה. הסמים טובים לבריאות! הוא קיבל אותם בטפטוף לאורך כל הלילה עד שש לפנות בוקר (דורמיקום ומורפיום). בשש הפסיקו את מתן המרדימים. בשמונה הוא כבר היה ער וחסר שקט, כאילו יודע מה הולך לקרות.
ד"ר רוני פוקד על הרדמת האפרוח
עד עשר בבוקר היינו איתו, בעיקר כדי להרגיע. ד"ר רימונה יצאה ובאה, דואגת לו. בשלב מסוים צריך היה להכניס 'ליין' נוסף, רביעי במספר. לשם כך סיממו אותו שוב. הוא נרדם טוב מדי, ברמה מלחיצה ממש. בעשר וחצי הגיעו המרדימים, לקחת את האפרוחול לחדר הניתוח. לקח קצת זמן לפרק את כל החיבורים למכשירי הפגייה, ולחבר למכשירי חדר הניתוח. הפעם לקחו אותו באינקובטור, שזה טיפה יותר מסובך. שוב הייתה שיירה לכיוון חדר הניתוחים.
שיירה
ד"ר רימונה נכנסה איתו והייתה בכל שלבי הניתוח, זה כדור ההרגעה שלנו. אם היא שם, הכל יהיה בסדר.
מה היה בניתוח? התוכנית, שגם בוצעה, הייתה לסגור את הבטן, ולסיים את השלב הכירורגי בבעיה. הניתוח הקודם, לפני יומיים, הסתיים כאשר האיברים הפנימיים היו בצקתיים, ולא רצו לסגור את הבטן בלחץ. הסגירה אז, הייתה באמצעות 'בוגוטה' (שקית פוליאתילן מעל האיברים הפנימיים) ותפרי לחץ (תפרים שלא מצמידים את שני החלקים, אלא מחזיקים אותם במרחק מקסימאלי קבוע – דומה מאוד לשריכה של נעל). היום, חלק מהבצקות ירדו, וכן הוזמנה רשת מיוחדת (עשויה מ'גורטקס'). בסגירה עצמה, שמו את הרשת (שהוזמנה כד שתתאים למעיים שלו) על האיברים הפנימיים, כיוון שלמרות הירידה בנפיחות, עדיין קשה לסגור את הצפק (פריטוניאום). את שרירי הבטן תפרו לרשת, כך שהם יגדלו לתוכה. את העור הצליחו לסגור ללא בעיות. בין העור לרשת השאירו רווח קטן, כדי לאפשר לצפק להסגר. בשני צידי הבטן השאירו נקזים, שישָלפו משם בהמשך.
במהלך הניתוח אלה, אחותו, נכנסה לבקשת ד"ר רימונה, ונשארה שם. בשלב מסוים היא יצאה, ומסרה, שד"ר רימונה שואלת על הבולבוליקו. לחתוך? בטח לחתוך! יש הזדמנות, הילד מורדם, יש שני כירורגים עם סכין בחדר, למה לא. חתכו. כשמבצעים אופרציה כל כך לא חיונית במהלך ניתוח, זה אומר שהמצב טוב.
הוא יצא בערך באחת, אחרי שעתיים ניתוח. קצת לפני, ד"ר לוטן (מנהל מחלקת כירורגית ילדים, והמנתח שלו שלשום והיום) דיבר איתנו. הניתוח מבחינתו עבר בסדר, הכבד השחמתי מדאיג אותו מאוד (אנחנו עוד נתעסק בזה).
עדו, גיבור חיל עטור תהילה, צלח גם את זה.
ד"ר רימונה, שעיניין הברית ריגש אותה, ניסתה לגרום לרב בית החולים, לבוא ולברך את הרך הנולד, שזה עתה בא בבריתו של אברהם אבינו. לא הודיעו לו לפני... אין לו מה לעשות. לא הגיע. בולבול יהודי חתוך ויפה, אבל ללא ברכה (זה בסדר? זה כשר?). נטפל בזה כשנצא, או שלא. העיקר שלא יציקו לו בטיול השנתי. קיבלתי את העורלה. נאמר לי, שצריך לקבור אותה.
כרגע האפרוח מתעורר לאיטו מההרדמה, ועוד מעט נרדים אותו שוב (שלא יסבול). מבחינה נשימתית הוא בסדר גמור, שמים וארץ לעומת יום שלישי. הוא עדיין בצקתי (ז"א נפוח). שוב פעם יש יומיים קריטיים, אני מקווה ששבת בערב זה יהיה מאחורינו, ושבשבוע הבא המנשם ילך שוב למחסן.
ד"ר רימונה וד"ר היימן מסכמים
3 תגובות:
זה מרגש ברמה של דמעות מול המסך. איזה יופי!
איזה כיף לגמור לקרוא את הפוסט עם חיוך.
שימשיך ככה !!!
כל הכבוד לאפרוחול הגיבור - חתיכת ילד מדהים לכל הדעות.
תלכו לישון,
אוהבים גלי וירון
כ"כ מרגש לשמוע.
שבת שלום!
מיכנוי
הוסף רשומת תגובה