יום 207 - עושה ניסים :-)

הלילה עבר בשקט יחסי. עד אחת וחצי – שתיים עִדּוֹ היה עירני ומתקשר. הוא קרא ספר (בעמוד של הפיל הכתום הגדול) בעיון רב, ושכב במנוחה טובה. בערך בשתיים הוא התחיל להתפתל בכאב. אחרי כמה דקות, בהן הוא לא נרגע, עדנה, אחותו, הזמינה את ד"ר אילן. מורפיום בחצי מינון. עשרים דקות, ועדו נכנס לסטלה הרגילה שלו, עיניים אטומות והבעת פנים קפואה. הוא נרדם רק בארבע לפנות בוקר. בשש בבוקר (ארבע שעות אחרי המורפיום) הוא שוב התפתל בכאב. הפעם הוא קיבל מורפיום מיידית, ונרדם.

מיד אחרי זה התחילו להגיע הרופאים. ד"ר לוטן הגיע קודם. קצת נגיעות ובחינה של הראיות, שנאספו במהלך הלילה, ובדיוק נכנס ד"ר היימן. אחרי התיעצות קלה, הוחלט לא לשנות כלום בדרך הטיפול. נראה שהמצב נשאר סטטי ויציב מאז אתמול, כך שגישתם היא בסגנון אנשי מחשבים – "זה עובד, על תיגע!".

ד"ר ברזילי הגיע אחר כך, ורשם לו את הפקודות. היום נרשמו לעדו פלסמה וקריו (מוצרי הדם האהובים על האפרוח שלנו). מלבד ביקורים רשמיים אלו, כל אחד מהרופאים בא לראות אותו פעם בשעה לפחות.

עד הצהריים הוא ישן. לקראת צהריים הוא התעורר, בכה והתפתל. נראה היה שהבטן נפוחה. מורפיום ושאיבת נוזלי בטן. כולם הגיעו לבדוק האם הבטן אכן תפוחה – לא הייתה הסכמה. בכל מקרה, עדו נרגע, יצאו קצת נוזלים, הבטן רכה, חזרה לשגרה (שגרת הימים האחרונים כמובן). אחרי המקרה הזה, באורח פתאומי, התחילה בעית נשימה. עדו נזקק לחמצן, דבר שלא קרה כמעט שבוע. אחרי שעתיים הצורך הזה נעלם, אין לנו הסבר, אנחנו נוטים להאשים את מכשיר המדידה.

כיוון שכולם פה מחכים לנס, החלטנו לעשות מעשה. הבאנו לפה עושה ניסים מוכר (לפחות באזור המרכז). בחור בשם אברהם סופר, יהודי ירא שמיים, העוסק באוסטאופטיה, וידוע בריפוי חוליים ומומים שונים ומשונים (שמענו עליו מהאחיות פה). הוא היה פה בסביבות ארבע, נגע, העביר אנרגיות וקיווה לטוב. לטענתו, הוא עבד יותר על הכבד, כיוון שריפויו של זה, יסדר את השאר. אחלה. בדרך כלל הוא לא מטפל שלא בביתו, אבל לכבוד האפרוח, הוא היה מוכן להגיע מכפר סבא עד לכאן. נקווה, שיביא את הנס המיוחל.

נקודת אור בחושך הזה, היו היום שתי יציאות (כתמים לפחות) מהמקום הנכון. אולי זו סתם גחלילית, אולי זה באמת אור מרחוק.

כרגע עדו קורא בספר (בעמוד של הקשת), והוא נינוח לגמרי. שרדנו עוד יום!