יום 218 - קצת קשה

היום אנחנו מלאי תלונות כרימון (לכל הגורמים השמיימים באשר הם, וקצת לצוות). בסך הכל הדברים לא מסתדרים, שום דבר לא מתכנס, ונראה שכולם הרימו ידיים. מחכים, שאלוהים יסדר את העניינים (באשר אליו, לנו, כבר אין ציפיות).

כרגע התפרים בצדה של הבטן פתוחים, ונפער חור בעור בגודל של שני סנטימטר רבוע. אי אפשר לתפור את החור, כיוון שהעור שם נקרוטי (רקוב). העור שם לא מבריא, כיוון שהוא נמצא קרוב מאוד למקום בו יוצאת הצואה. שום פתרון כדי לאסוף את הצואה לא עובד. היצירתיות של הצוות נגמרה, אין לאף אחד פתרונות. כרגע החור הזה מכוסה במישחה, שאמורה לעזור לעור להתחדש, ברשת, שאמורה להיות אנטיבאקטריאלית ובמדבקה מיוחדת, שמשאירה את הכל הגעשפט בפנים. מחכים לראות מה קורה. אנחנו סקפטיים שמשהו יעבוד. בעיה גדולה עם התפרים היא הבכי. כשעדו בוכה הלחץ על התפרים עולה מאוד, מה שמחמיר את המצב.

כמובן אין לשכוח, שהיציאות לא מגיעות מהיכן שכולנו רגילים. גם המצב הזה ייאש את כולם. גם כאן מחכים לראות מה קורה. אין פתרונות לצוות, אנחנו (דנה) מספקים את הפתרונות היצריתיים. כרגע, במקום שקית הסטומה שאספה את היציאות, ולא הוכיחה את עצמה (נזלה כל הזמן, והרטיבה את העור מסביב), שמנו מרקחת ופדים. המרקחת, היא כמו שהייתה לפני הניתוח כולאסתראמין (Chloestyramine – שסופח מלחי מרה) וצינקוד (הידועה בשם בייבי-פסטה. להגנה על העור).

את הלילה שלו הוא בילה בשקט יחסי בצוותא עם אנה. אחד העירויים הלך פָּרָה. חידשו. בבוקר עוד עירוי הלך פָּרָה, גם אותו חידשו. נגמרו לו הוורידים בגוף. העירויים החדשים הם בירך, מקום לא סטנדרטי.

בביקור הרופאים העלו לעִדּוֹ את כמות המזון ל – 40 מיליליטר מונוגן. זה השינוי היחידי להיום מבחינת הטיפול.

אחרי החלפת סוג האוכל, עדו יותר מרוצה מהטעם. הוא מתרגל לאכול מחדש. עדיין לא נהנה באמת מהאוכל, אבל זה יבוא כשנוסיף לו קורנפלור או סוכר (אחרי שהוא יהיה בכלכלה מלאה זמן מה). הוא פשוט חמוד שהוא אוכל, עד כדי כך, שכולן רוצות להאכיל אותו.

יוליה מבסוטה מעדו

רוב היום הוא היה על הידיים של דנה (וקצת שלי). ד"ר רוני (מתמחה כאן), שעבד היום במחלקה אחרת, בא במיוחד כדי להחזיק את עדו לכמה דקות (למרות שהוא צריך היה, להחליף בגדים ולהגן על עצמו – אנחנו בבידוד כאן), איש טוב.

נחמה פורתא יש בשתי עובדות. בדיקות הדם שלו יצאו טובות יותר היום. ספירת תאי הדם הלבנים ירדה (הגוף חוזר לאיזון אחרי הזיהום). רמת הבילירובין ירדה בעוד יחידה (לאט, אבל בטוח) ל – 38.7 (האם זה אומר, שהכבד עובד? לפחות חלקית?). נחמה שניה יש במשקל. האפרוח הקטן עלה בחמישים וחמישה גרמים, טבין ותקילין (שקלנו יותר מעשר פעמים, כדי לוודא). כרגע משקלו עומד על 2965 גרם. יאללה פּוּשוֹן תמשיך ככה, אולי עוד נצא הביתה מתי שהוא.