הלילה עדו ישן כל הלילה ללא הפרעה. אפילו לאוכל, דורית, אחותו, לא העירה אותו. הוא ישן טוב מדי בשביל זה. קצת לפני שנת היופי הנ"ל קילחנו ושקלנו אותו. הוא "עשה עליה" של חמישה עשר גרמים, ושקל 2980 גרם. נחמד. האכלנו אותו בשתיים עשרה דרך הזונדה, וכך גם בשלוש ובשש (ישן. למה להפריע).
קשה לכתוב משהו על היום. יום אינרטי לחלוטין, שום דבר מהותי לא קרה היום. אולי זה חלק מהדיכאון, שתוקף אותנו. המצב הסטטי הזה, שאנחנו נמצאים בו. או שאנחנו מדשדשים, או מתדרדרים. הדברים הטובים קורים לאט, הרעים תוקפים במהירות (לפחות ככה זה בפגיה).
למרות הכתוב לעיל, היום בסך הכל יום טוב, לא שלילי. כשהגענו בבוקר עדו ישן (עדיין). אסתר, אחותו, הספיקה להחליף לו את החבישה מעל החור בעור, ואת הפדים מעל הפיסטולה. באנו לילד נקי. לא עבר הרבה זמן, והערנו אותו, הילד צריך לאכול. לקח לו קצת זמן, אבל הוא אכל את הכל, אושר גדול. ברגע שהוא גמר לאכול, נרדם. עדו התעורר שוב לארוחה של שתיים עשרה, הפעם הוא עשה יותר בעיות, וסיים רק את המחצית.
מאכילים
ד"ר ברזילי הגיע לעשות לו ביקור. התוצאה – לל"ש. אפילו את האוכל לו העלו לו, כיוון שבמילא הוא לא מסיים את המנה שלו בדרך כלל. עדו עדיין צריך להתרגל לאכול. כמנהגו, עדו יקבל היום פלסמה, חמישים מיליליטרים ממנה.
ד"ר ברזילי ניסה לעודד קצת. אין לו תשובות (במיוחד לא על שאלת מליון הדולר – מתי?), אבל הוא אופטימי מאוד. הוא ניסה להדביק אותנו באופטימיות הזו. אנחנו בהחלט מאמינים, שיהיה בסדר, השאלה היא מתי.
אחרי הארוחה של שתיים עשרה והביקור, עדו חזר לישון. בשלוש הוא כמעט לא אכל כלום. הוא מתעורר רעב, מתחיל לאכול בהתלהבות, וזו שוכחת אחרי עשרה מיליליטרים לערך. עמליה, אחותו לערב זה, טוענת, שמשהו מפריע לו. זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול. אנחנו עובדים על זה.
הדימום משולי הפצע של הפיסטולה ממשיך. זה עדיין משהו קטן, אנחנו מייחסים לזה המון חשיבות. ככה פשוט התחיל הדימום גם בפעם הקודמת (טיפה ועוד טיפה...). כרגע הרופאים מתייחסים לזה כמטרד בלבד.
בשש הוא סיים ארבעים מתוך החמישים, גאווה. הוא שוב נרדם עד תשע.
מקלחת ושקילה. הוא שוב חצה את רף שלושת הקילוגרמים, נקווה שהפעם, לתמיד! כרגע משקלו הרשום 3005 גרמים.
4 תגובות:
עידו המלך ילד של החיים של אופטמיות ותקוות לעתיד טוב יותר. מתפללים ומחזיקים לכם אצבעות.
ארבע מילים מסכמות את המצב "זה הקטן גדול יהיה".אמן.אנא אל תאבדו את התקווה.
יש רצוי ויש מצוי זה המצוי ועם זה ננצח. בעזרת השם.
דנה עידו בזרועותיך זו התמונה הטבעית ביותר לשניכם ועוד יבואו הרבה תמונות כאלה ורק הנוף ישתנה .מאמינים שיהיה טוב ולא חדלים מלהתפלל.
הוסף רשומת תגובה